הקפדה על כתיב מלא תקני

בדרך כלל כותבים ללא ניקוד, ולכן עלול להיווצר קושי בקריאה. כדי להקל על הקורא את הקריאה, נכתוב בכתיב מלא, העושה שימוש באמות קריאה במקום בסימני ניקוד.

כתיב מלא תקני    

בדרך כלל כותבים ללא ניקוד, ולכן עלול להיווצר קושי בקריאה. למשל:

איך נקרא את המילה 'דבר'? דִּבֵּר, דָּבָר או דֶּבֶר? 

כדי להקל על הקורא את הקריאה, נכתוב בכתיב מלא, העושה שימוש באמות קריאה (א', ו', י', ה') במקום בסימני ניקוד. 

לאחר העריכה הלשונית, הטקסט יהיה כתוב לפי הכללים החדשים לכתיב חסר הניקוד שקבעה האקדמיה ללשון העברית. 

למשל:

  •     הביתה ולא הבייתה
  •     אוזניים ולא אזניים
  •     יצאו (החוצה) וייצאו (יצוא מוצר)
  •     הייתה ולא היתה
  •     ישבו (על כיסא) ויישבו (ליישב מקום)

במקום שבו הקורא עלול לטעות, מומלץ להשתמש בניקוד עזר חלקי. למשל:

  •     מִנהל, להבדיל ממנַהל
  •     פגיעוּת להבדיל מפגיעוֹת 
  •     עוּבּרים להבדיל מעוֹברים

ביוני 2017, פרסמה האקדמיה ללשון העברית את כללי הכתיב המלא החדשים, שחלקם שונים מהכללים שנקבעו לפני כ־70 שנה.

לפעמים, המילים לפי הכתיב החדש נראות לנו מוזר, למשל:

  •      אימא
  •      צוהריים
  •      למוחרת
  •      שמיים 

כאשר אני מתקנת כתיב לפי הכללים החדשים, רבים מלקוחותיי סבורים שטעיתי וממהרים לתקן לכתיב הישן המוכר להם.

הבעיה היא שהם לא תמיד מקפידים על האחדה בכתיב (למשל: באותו טקסט לפעמים כתוב אימא ולפעמים אמא).

האקדמיה ללשון העברית ממליצה על הכללים החדשים, אך אף אחד לא יכניס אותנו לכלא אם נחליט להיצמד לכתיב המוכר לנו, ובתנאי שנקפיד על האחדה בטקסט כולו.

על האחדה זו אני מקפידה בזמן העריכה הלשונית.