דמיינו שהוזמנתם לחתונה יוקרתית בקיסריה. לבשתם שמלה יקרה או חליפה בהזמנה אישית מאיטליה, ונכנסתם לאולם בכפכפי אצבע מכוסים בחול מהים.
מה יקרה?
חלק מהמוזמנים יחשבו שהשתגעתם, אבל אם תעשו זאת בביטחון עצמי מופרז, ותשלימו את המראה עם שעון רולקס מקורי, אולי תתחילו טרנד חדש של נונשלנטיות יוקרתית.
זה בדיוק מה שקורה כשסופר מחליט לערבב משלבים.
בפוסט סטיליסטיקה טענתי לטובת אחידות סגנונית, כולל משלב המספר. הזהרתי שקפיצה בין שפה גבוהה לנמוכה באותה פסקה היא סימן מובהק לסופר שאיבד שליטה על המקלדת. זה נכון ב־90% מהמקרים. אך לכל כלל יש יוצא מן הכלל. לכל טענה יש טענה נגדית. היום אני כותבת על ה־10% שבהם השבירה הזאת איננה טעות – היא גאונות. בפוסט זה מוצג הסבר לכך שעירוב משלבים מכוון עשוי לשדרג את הסיפור.
הנימוק לאחידות משלב, כפי שמפורט בפוסט סטיליסטיקה, הוא שקופצנות בין משלב יומיומי למשלב גבוה וחזרה בשפת המספר מייצרת תחושת חוסר האחדה וחוסר שליטה של הסופר בטון סיפורו (המלצה זו רלוונטית רק לקטעי המספר, כי דיאלוגים אמורים לאפיין את הדמויות השונות, ועל כן לכל אחת משלב משלה).
זהו כלל טוב ונכון, אבל לא תמיד. בפוסט זה אני מציגה את היתרון של שבירת הכלל, כלומר: עירוב משלבים מכוון בקטעי המספר, שלפעמים לא רק שהוא מותר אלא אפילו יכול להיות כלי ספרותי יעיל.
למה זה עובד? המשיכו לקרוא.
משלב לשוני ועירוב משלבים
קודם שנלמד איך לשבור את הכלים, בואו נזכיר מהם הכלים.
נתחיל בתזכורת למושג משלב לשוני:
לפי מילון רב־מילים, משלב לשוני הוא סגנון דיבור או כתיבה המשמש בנסיבות מסוימות או במעמדים חברתיים מסוימים. עלינו להתאים את המשלב הנכון להקשר הסביבתי שבו אנו נמצאים. השפה שבה נשתמש בשיחה בין חברים שונה מזו שנשתמש עם הבוס שלנו או בכתיבת מאמרים. השוני הזה הוא משלב השפה (עוד על כך בפוסט עברית של שבת).
הבעיה מתחילה כשהמספר מתנהגת כמו נער מתבגר עם שינויי מצב רוח. רגע אחד הוא אלתרמן, ורגע אחרי זה הוא דמות מ"קופה ראשית". אם זה קורה בטעות, הקורא מרגיש בסטייה הספרותית, אבל אם זה קורה בכוונה? כאן מתחילה החגיגה.
המשלב הלשוני אינו רק בחירה של מילים, אלא הוא מקנה אווירה. ועירוב משלבים הוא אחת הדרכים להעביר את האווירה בסיפור. הכוונה לעירוב מכוון בין משלבים, כלומר: שימוש במילים ובביטויים השייכים למשלב שהוא גבוה או נמוך מהמשלב הכללי של הטקסט. משלב גבוה יכול להיות לשון תנ"כית, ארכאית, משפטית או חגיגית (מה שאנו מכנים עברית של שבת). משלב בינוני יהיה מילים פשוטות ויומיומיות אך תקניות, ומשלב נמוך – סלנג שפת דיבור שאיננה בהכרח תקנית.
עירוב משלבים בספרות: למה זה בכל זאת יכול לעבוד?
הפרת עקרונות תמיד תקפוץ לעין. כך גם כאשר מפרים את המשלב האחיד בשפת המספר ועוברים למשלב אחר. זהו כלי ספרותי שנותן לשפה מקום בהעברת המסר ובקידום המסר. השינוי מושך את תשומת ליבו של הקורא ובכך מקפיץ לתודעתו את הטקסט הסמוי (סַאבּ־טֶקְסְט).
אפשר להשתמש בכלי עירוב משלבים כדי לייצר כלים ספרותיים אחרים – הומור, אירוניה, גיחוך, לגלוג והגזמה (על הגזמות בספרות בפוסט כוחה (וחולשתה) של ההגזמה בספרות: על היפרבולות, חלק 2) – כלומר, לעבוד עם שני כלים ספרותיים ביחד.
עירוב משלבים ככלי ספרותי מתייחס לחריגה בשפה עצמה, ולא בתוכן המילים.
הסיבה החשובה ביותר לעירוב משלבים היא אירוניה. אין דרך טובה יותר להגחיך סיטואציה מאשר לתאר דבר פעוט, עלוב או יומיומי בשפה מליצית גבוהה, או להפך – תיאור מעמד נשגב בשפת השוק.
בדוגמאות הבאות טקסט במשלב אחיד, לעומת טקסט משופר שבו תרומה של עירוב המשלבים.
כמובן בדוגמאות מנותקות אי־אפשר להציג את שפת המספר לאורך הטקסט, אך אפשר לחוש את השפעת שינוי המשלב.
מתי זה עובד?
כדי שעירוב משלבים יעבוד, הוא צריך להיות שקול, מודע ובמידה. מתי זה יכול להתאים?
- אפיון דמות דרך שפת המספר: אם המספר הוא דמות בסיפור המועבר בגוף ראשון, הגיוני שיהיה עירוב משלבים. אנשים הם יצורים מורכבים. פרופסור לכימיה יכול להגיד "אבוי" כשהוא מגלה תקלה בניסוי, אבל גם "שיט" כשהאצבע הקטנה ברגלו נתקעת ברגל של השולחן.
- יצירת אירוניה או הומור: שימוש בשפה גבוהה כהאדרה למצבים יומיומיים או בשפה נמוכה לתיאור אירועים העומדים ברומו של עולם יוצר גיחוך.
- חיסכון בתיאורים: במקום לכתוב פסקה שלמה על כך שהדמות מרגישה שאיננה שייכת לאירוע יוקרתי, אפשר פשוט לתאר את האירוע בשפה גבוהה, ואז להכניס מחשבה אחת קטנה של הדמות במשלב נמוך. זה מעביר מייד את התחושה.
- יצירת מתח: אין הכוונה למתח של "מיהו הרוצח?" אלא לתחושה ש"משהו לא מסתדר פה, וזה מרתק וגורם לי להמשיך לקרוא". המתח הזה נוצר מהפער בין מה שקורה ובין איך שמספרים אותו. למשל בסצנה של קטטה במועדון: אם נתאר אותה במילים כמו "א' הביא לו בוקס וב' נפל", זה משעמם. אבל אם נשתמש במשלב גבוה כדי לתאר את האלימות ניצור אפקט סוריאליסטי שימשוך את תשומת הלב.
- כלי לעירוב הקורא: משלב גבוה בונה מרחק, רשמיות, כבוד. משלב נמוך יוצר קִרבה, הומור, חוצפה. העירוב ביניהם הוא כלי שבו הסופר יכול להשתמש כדי להחליט מתי להרחיק את הקורא ומתי לחבק אותו, בהתאם לצורכי הסיפור.
אזהרה: אל תנסו את זה בבית (בלי עורך צמוד)
עם כל הכבוד לחופש האומנותי, יש גבול דק מאוד בין שימוש מושכל במשלב ובין חוויה של הקורא שהסופר הזה פשוט לא יודע עברית. אם הקורא שלכם ירים גבה וישאל "למה הוא כתב פה ככה?" – נכשלתם. השבירה צריכה להיות כה מדויקת שהקורא לא יעצור לשאול שאלות, אלא יחייך או ירגיש את הצביטה בלב במיקום הנכון.
גם אם המשחק עם משלבים משדרג ומשפר את הטקסט ועוזר להעביר את המסר, יש להיזהר בשימוש בו. עירוב משלבים הוא כמו מלח בבישול. קצת ממנו מדגיש את הטעמים, יותר מדי ממנו הופך את התבשיל לבלתי אכיל. אם תעשו זאת לאורך הטקסט כולו זה לא ישרת את הסיפור. זה לא ישרת אתכם. במקום הנכון וכהפתעה, שינוי משלב תורם ומסייע להעביר לקורא תחושות ומצבים (וגם יכול לחסוך בתיאורים מייגעים). במקום לא מתאים (מלח בקפה למשל), הוא פשוט טעות נוראית – התוצר ייחווה כחוסר כישרון של הסופר. אם אתם כותבים רומן פילוסופי־היסטורי, עירוב של סלנג עכשווי ייחווה כפצע בלב היצירה. אם אתם כותבים מותחן מודרני – ייתכן שזה הדבר הכי טוב שקורה לטקסט.
כשאתם משחקים ברעיון של שינוי משלב המספר חִשבו על הקורא. האם יהיה לו ברור מדוע המשלב השתנה פתאום? האם הקורא יזכה בהבנה עמוקה יותר של הסצנה המתוארת באמצעות שינוי המשלב? אם הקורא לא יפיק תועלת מהחריגה במשלב ולא יבין סיבתה, הוא ירים גבה וייחס את השינוי לחוסר מקצועיות של הסופר (ושל העורך).
אל תעשו חצי עבודה. אם אתם שוברים משלב לכו על זה עד הסוף, שהפער יהיה מורגש. זה עובד רק אם זה נראה שהתכוונתם לזה.
השורה התחתונה
הערה שתיראה מיותרת – השימוש בחריגה מושכלת של משלב המספר יכול להיות כלי ספרותי רק כאשר הקורא ידע לזהות את העירוב הלשוני. קורא שאינו מודע למכמני השפה העברית, גם כאשר מדובר בשפת אם, לא יזהה את החריגה המשלבית ויפספס את מטרתה. זוהי סיבה נוספת לכך שצריך להיזהר בשימוש בשינויי משלב – חשוב לוודא שהקורא שלא זיהה את השינוי עדיין יקבל המסר.
אל תפחדו לשבור את הכלים, אבל עשו את זה בסטייל. תבדקו את עצמכם – האם השינוי במשלב משרת את הסיפור? האם הוא מעמיק את ההבנה של הסצנה? או שמא הוא שם רק כי התעצלתם לחפש מילה נרדפת בעברית תקנית ונאה?
אסתכן בחזרה על שאמרתי בתחילת הפוסט ואסיים בתזכורת שמשלבי שפה שונים בשפת הדיאלוג אינם נחשבים עירוב משלבים אלא אחת מהדרכים לאפיון הדמויות. כאשר מדברים על עירוב משלבים ככלי ספרותי הכוונה רק לשפת המספר.
על כלים ספרותיים נוספים אפשר לקרוא בבלוג שלי, בקטגוריה "טיפים לסופר המתחיל".
