לאן נעלמו כל השרתים, הזונות, המפגרים והמשוגעים?
מתברר שהם עצמם לא נעלמו, רק נעלמו המילים האלה שמתארות אותם.
לאחרונה נתקלתי בסרטון מרתק העוסק בגלגולן של מילים, בהקשר של יופמיזם. הסרטון מתאר את התופעה ומדגים מילים מהשפה האנגלית, אבל התופעה במהותה תרבותית יותר מאשר לשונית, ועל כן אפשר לשער שאיננה ייחודית לשפה כלשהי. בדקתי מה קורה בעברית, ובפוסט זה אני משתפת אתכם בתגליותיי.
נתחיל בהגדרות.
יופמיזם (לשון נקייה, תקינות פוליטית) הוא ניסוח מעודן שבא להחליף מילים בוטות. הסבר מפורט על כך מצוי בפוסט יופמיזם ותקינות פוליטית (חלק א') שבו פירטתי את תופעת הלשון הנקייה, בדגש על ההשלכה על הכתיבה שלנו.
הבלשן סטיבן פינקר זיהה שיופמיזם אינו סטטי, ועל כן טבע ב־1994 את המושג גלגול היופמיזם.
על פי פינקר, לאורך זמן מילים מרוככות (כלומר יופמיזם) סופגות את המטען הרגשי של ההקשר שלהן, והופכות אף הן לבעלות מטען שלילי מורכב, מה שמחייב החלפה של היופמיזם במילים מרוככות חדשות. תהליך זה קורה פעם אחר פעם, עד שאפשר לצייר ציר של מילים שנפסלו ואחת שמורשית לשימוש (בינתיים). מטבע הדברים, נראה את גלגול היופמיזם בתחומים רגישים כמו גזע, נכות ומוות. הוא בא להסוות או למגר גזענות, סטיגמה על חריגים בחברה ופחד.
בסרטון מודגמת המילה "כושי", והיא משרתת את תיאור התהליך בשל פרק הזמן הארוך שעבר מאז נפסלה: המילה "כושי" באנגלית (כה מאוסה עד שלא אומרים אותה בפירוש, אלא מציינים: The N word) נלקחה מהלטינית ומשמעותה פשוטה – שחור. זהו תיאור עובדתי בלבד, אך אינסוף שכבות של מורכבות והיסטוריה נערמו זו על גבי זו, כך שהחלפת המילה "כושי" במילה "שחור" (black), ומשם למילה "אפרו־אמריקאי" (Afro-American) לא מחקו את המשקעים שמאחורי המילה.
כמה מילים על המושג באנגלית ועל תרגומו לעברית
באנגלית, התהליך נקרא Euphemism Treadmill, ובתרגום חופשי – הליכון היופמיזם.
הבחירה במילהtreadmill (הליכון) מרמזת על מאמץ מתמשך שמוביל לשום מקום – הליכה במקום שאינה באמת פותרת את הבעיה.
בעברית יש המתרגמים את המונח ל"מעגל היופמיזם", תרגום שעלול להטעות.
המילה "מעגל" יוצרת רושם של חזרה למילה המקורית, אך בפועל אין מדובר במחזוריות לשונית, אלא בדפוס מחזורי של התנהגות לשונית – כל פעם מנסים לרכך, כל פעם הריכוך נכשל, וכל פעם מתחילים מחדש. המעגל הוא בתהליך שחוזר על עצמו, ולא במילה עצמה שחוזרת לשימוש. אין מדובר במעגל לשוני, אלא במסלול אינסופי – מעין הליכון סמנטי.
לכן בחרתי בפוסט זה להשתמש במושג "גלגול היופמיזם".
יש הטוענים כי בעזרת היופמיזם נימנע מפגיעה באנשים ונהפוך את השיח הציבורי בנושאים טעונים למכבד ופתוח, ללא שימוש במילים הגורמות לאי־נוחות למושא המילה ולדובר אותה.
לא המילים הן הבעיה אלא היחס שהן מבטאות
שימוש ביופמיזם נעשה מתוך כוונה טובה: לרכך, לעדן, לא לפגוע. אנחנו אומרים "בעל צרכים מיוחדים" במקום "נכה", "עובד תחזוקה" במקום "שרת", "המחלה ההיא" במקום "סרטן". אבל מה באמת עומד מאחורי המילים האלה? האם אנחנו באמת מנסים להיות מכבדים יותר או פשוט לא נעים לנו מהמציאות?
גלגול היופמיזם הוא סימפטום של יחס חברתי שאינו רואה את האדם אלא את הנכות, את הזִקנה ואת המחלה.
הגיע הזמן לשנות את נקודת המבט: נכות או זִקנה הן תכונה, לא זהות. מקצוע אינו קובע את ערך האדם. מין, גוף והפרשות הם חלק טבעי מהחיים. אם נתחיל לראות בני אדם במקום סטיגמות – נוכל גם לדבר עליהם במילים ישירות, בלי לנסות לייפות את המציאות.
אבל עד שזה יקרה, בואו נבחן אם קיים גלגול יופמיזם בשפה העברית עבור שלוש סטיגמות (מִני רבות): גזענות (אפליה בגלל גזע), גִּילָנוּת (אפליה בגלל גיל) ויחס החברה לאנשים עם קשיים קוגניטיביים (רמת משכל נמוכה).
גלגולן של מילים נקיות בעברית
השפה העברית מתבססת על טקסטים עתיקים (תנ"ך, מקרא, מדרשי חז"ל), ומשם הגיעו גם המילים המתארות תופעות שנתפסות כשליליות (כגון מוות או מגבלות גופניות ושכליות) או כמביכות (כגון הפרשות גוף ומין).
למרות ההישענות על המקורות, הנטייה ליופמיזם לא פסחה על העברית.
גזענות
אתחיל בדוגמה שניתנה בסרטון: המילה "כושי".
בניגוד לקורה בארה"ב, פה אין את מטען היסטורי טעון, ובכל זאת המילה "כושי" הפכה לכינוי גנאי. מילה זו בעברית מקראית היא מונח גיאוגרפי־אתני שמציין אדם מממלכת כוש, שהייתה ממוקמת ככל הנראה באזור סודן של ימינו. בתנ"ך המילה מופיעה בכמה מקומות, למשל: "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו" (ירמיהו יג, כג). בשימושים אלו אין כל רע.
נחום גוטמן עושה שימוש במילה "כושי" בספר הילדים שכתב, "לובנגולו מלך זולו". ב־1969, כשהספר יצא לאור, לא הייתה רגישות לשימוש במונח "כושי", ועל כן הוא עבר את ההוצאה לאור וזכה לאהדת קהל הקוראים ללא הסתייגויות.
נחום גוטמן אינו היחיד.
בוויקיפדיה בערך "כושי" מציינים את ספר הילדים "דירה להשכיר" מאת לאה גולדברג, שם מתגוררת "חתולה כושית", ואת הספר "עצרת החיות" מאת אריך קסטנר, שבו המתרגמת מרים ילן־שטקליס התייחסה ל"ילד כושי".
בעברית הישראלית המילה "כושי" לא נחשבה פוגענית, ויש שהשתמשו בה בחיבה חברית, כשוות ערך למילה "ג'ינג'י". בכל זאת במהלך השנים המילה "כושי" שינתה את משמעותה התנ"כית כציון היסטורי־אתני, והפכה למילה המתארת חזות של כל אדם כהה עור. משם הדרך להפיכתה למילה גזענית הייתה קצרה, כך שגם אם לא נולדה כמילה גזענית, בשפה המדוברת הישראלית של המאה ה־20 וה־21 החלה המילה "כושי" לשמש בהקשרים גזעניים, סטריאוטיפיים, לעגניים ומגדפים. במגזין הספרנים של הספרייה הלאומית מספרים שמשרד החוץ ביקש מ"קול ישראל" לא לשדר את שיר הילדים "כושי כלב קט" מאת אנדה עמיר־פינקרפלד כדי לא לפגוע ביחסי ישראל עם מדינות אפריקה. השימוש במילה לא הוגבל לספרי ילדים בלבד. שמו של הספר "עשרה כושים קטנים" מאת אגתה כריסטי הוחלף ל"ולא נותר אף אחד".
ביטול המילה "כושי" קיים לא רק בספרות. שמו של הקרמבו, שנקרא תחילה "ראש כושי", שונה. גם גבינה שנקראה "כושי" החליפה את שמה ל"אושי".
עם העלייה של העדה האתיופית לישראל גברה הרגישות למשמעות המילה, והיה צורך למצוא מושג מרוכך שיחליפה כאשר עלינו לתאר אדם כהה עור.
בחיפוש אחר יופמיזם עברי למילה "כושי", נתקלתי בדבריו של רוביק רוזנטל בנושא:
"…בשנת 93' טען משה שחל כלפי שולמית אלוני כי היא מטיחה בו האשמות שונות 'רק מפני שהוא שזוף'".
עוד מספר רוזנטל שזמן מה היופמיזם למילה "כושי" היה "צפוף פיגמנטים". נעשה שימוש גם ב"אדם כהה עור" או פשוט התייחסות לארץ המוצא של אותו אדם, למשל: "אתיופי" או "סודני".
מהדוגמאות הנ"ל אני מסיקה שבניגוד לאנגלית, אין בעברית מילה רשמית כלשהי שבאה להחליף את המילה "כושי", ולכן אין פה גלגול של יופמיזם אלא מחיקה של מילה מהשפה.
גִּילָנוּת
כולנו רוצים להזדקן, כי האלטרנטיבה של מוות בטרם עת פחות אטרקטיבית. ואם כבר מדברים על מוות – גם בנוגע אליו קיימת נטייה להשתמש במגוון מילות יופמיזם, כי כאמור – אף אחד לא רוצה למות צעיר. אבל אם זִקנה היא חלק בלתי נפרד מהחיים, למה כיום אף אחד מאיתנו לא רוצה להיקרא "זקן"?
בעבר "זקן" היה תואר של כבוד, אדם שפונים אליו לקבלת הכוונה הודות לחוכמה שצבר (זקני העיר, למשל). בעשורים האחרונים חלו שינויים בחברה, ולא כולם ראו את הכבוד לזקן כערך. מכאן ועד לקונוטציה שלילית למילה "זקן" הדרך קצרה. לפי תיאוריית גלגול היופמיזם, אם למילה קונוטציה שלילית לא רצויה, צריך לרככה או להחליפה במילה שלא תיתפס כמבטלת ומזלזלת. המילה "זקן" הוחלפה במילה "קשיש", אולם גם מילה זו הפכה לשלילית. בעיית הכבוד לזקן קיימת ברחבי העולם המערבי, ובעברית העתיקו את המושג החדש מארה"ב – senior citizen – והמילה הנקייה כיום היא "אזרח ותיק". בזאת לא הסתיים התהליך – בניסיון לשנות את התדמית של הזקן בחברה התווספו מושגים כגון "גיל הזהב" או "הגיל השלישי". כל המושגים האלה (בינתיים) מקובלים ונתפסים כמושגים חיוביים.
קשיים קוגניטיביים
אנשים בעלי מנת משכל נמוכה זקוקים אף הם לשינוי תדמית. בניגוד למושג "זקן", לאנשים אלה לא הייתה תקופת עדנה לאורך ההיסטוריה, ותמיד התייחסו אליהם בזלזול, ואפילו התעללו בהם. בעולם המודרני מתגבשת מודעות לכך שיש להתייחס בכבוד לשונה, והדבר מתבטא בשפה. במקורות המושג המקובל היה "שוטה". עם התקדמות הרפואה, המושגים הרפואיים התקניים היו "אידיוט" או "מפגר". המושגים הרפואיים אומצו בשפה המדוברת והפכו למילה נרדפת לשוטה עם הקונוטציות שנלוו אליה. כמו במילה "זקן", נעשה שימוש בשפה כדי לנסות לשנות את ההתייחסות של החברה לאותם אנשים. כיום מקובלים כמה מושגים: לקות שכלית, מוגבלות קוגניטיבית או מוגבלות שכלית־התפתחותית.
מי ממציא את המילים המרוככות?
עכשיו כשראינו את תופעת גלגול היופמיזם והבנו את הסיבות לקיומה, נותרה פתוחה השאלה: מאיפה מגיעה המילה שתורה להיכנס לשימוש שגור? הרי מילים אינן נופלות מהשמיים, ובהוקוס פוקוס כולם משתמשים בהן. מי בעצם קובע את היופמיזם המוסכם, ובכלל – מי קובע שהמושג הקיים זקוק לחידוש מרוכך?
התשובה, כמצופה, היא שלא מדובר בגורם יחיד. לא קיימת "ועדת יופמיזם" ממוסדת, שתפקידה לומר לנו מה המילה הנכונה להשתמש בה כדי לא לפגוע באחר.
לא פעם המינוח החדש אכן מגיע מהממסד – ארגונים, מוסדות חינוך, משרדי ממשלה, כלי תקשורת וארגוני זכויות אדם. מוסדות אלה, בין שבשל תקינות פוליטית ובין שכצעד לחינוך הציבור לקראת מיגור הסטיגמה, משנים מושגים פוגעניים קיימים ומייצרים מושגים חלופיים, כלומר יופמיזם, שמחלחלים לשפה המקובלת.
מעורבים בחדירת מיתוץ יופמיזם גם אנשי מקצוע שהשפה היא כלי עבודתם – עורכים, אנשי תוכן, מחנכים, דוברים ויועצי תדמית. כל אחד לפי תפקידו ומעורבותו מציע מילים או מושגים חליפיים, או מקדם החדרת חלופות אלה בשפה המדוברת.
לא תמיד אפשר לזהות את מקור היופמיזם. כשפה חיה ומדוברת, מושגים מתחילים מתוך שיחה של אדם זה או אחר שמרגיש אי־נוחות להשתמש במילה הרשמית ומוצא לה חלופה. חלופה זו נראית לסביבתו נכונה ומתאימה, וכך המילה מתגלגלת מקבוצה סגורה לשימוש נרחב.
לסיום: גלגול היופמיזם וספרות
אומנם פוסט זה נמצא בקטגוריה של השפה העברית, אך בכל זאת הבלוג עוסק בכתיבה, ולכן רוצה להתייחס לגלגול היופמיזם בכתיבה ספרותית ועיונית.
בפוסט יופמיזם ותקינות פוליטית, חלק א' התייחסתי לשימוש במילות יופמיזם בזמן הכתיבה שלנו, אך מה עם ספרים שנכתבו כאשר מילה מסוימת הייתה קבילה (כמו הדוגמאות למעלה של המילה "כושי"), ובהמשך יצאה משימוש? אף אחד לא יכול לחזות את שיקרה בעתיד, ואם נתפתל בניסיונות להימנע ממילות טריגר פוטנציאליות נמצא את עצמנו משותקים. על כן, עצתי היא לא להקדיש לזה מחשבה בעת הכתיבה.
במהדורות חוזרות יכולים לבצע שינויים המתאימים ליופמיזם החדש (כמו הדוגמה של אגתה כריסטי), אך גם אם זה לא נעשה או אם הספר לא יצא במהדורה נוספת, על הקורא להבין שהספר נכתב בהתאם למוסכמות תקופתו ולהתייחס אליו ככזה, ולא לבקר אותו ברוח התקופה החדשה.
יש לך עוד דוגמאות לגלגול היופמיזם? פה המקום לשתף.
2 תגובות
נורית היקרה, כרגיל הבלוג מרתק ומרחיב דעת. כדוגמה ליופמיזם – סיפורו של מעדן השוקולד החביב על ילדים ומבוגרים:
כּוּשִׁי—אוּשִׁי—קְרֶמְבּוֹ
בדיוק ככה – הזכרתי בפוסט את הקרמבו, תודה על שם הביניים שלו.