כיצד נגייס את סימני הפיסוק לכתיבת סיפורת, ומתי עדיף שנוציא אותם לחופשה?

האופן שבו הכותב משתמש בנקודות ובפסיקים אינו רק עניין טכני. זהו כלי ספרותי לא־מילולי רב־עוצמה, המוסיף לחוויית קריאה רגשית ומורכבת.

הנקודות מסמנות סיום משפטים ובזאת קובעות את אורכם, והפסיקים משמשים להפסקות נשימה קצרות במשפטים ארוכים. אורך משפטים גם הוא כלי שמסייע לקורא להרגיש את אווירת הסיפור, ולא רק להתקדם בתוכנו. משפטים קצרים משדרים קצב מהיר, בהילות, לחץ, דינמיות וזינוק בהתקדמות העלילה. משפטים ארוכים, לעתים גם מפותלים, ישדרו תחושת זמן נינוחה, רוגע, ואת תודעת הדמות במחשבות שנשזרות זו בזו. משפטים מורכבים שבהם פסיקים רבים מאפשרים את השהיית הסיפור, ובפועל הם כלי עזר להשהיה, יצירת מתח וציפייה אצל הקורא (עוד על השפעת הפיסוק על המסר, ראו בסעיף 3 בפוסט סטיליסטיקה).

הבחירה בין נקודה או פסיק, כלומר בחירה בין משפט קצר למשפט ארוך, אינה רק העדפה סגנונית של הכותב, אלא היא מוכתבת על ידי הסיפור עצמו. ההחלטה על נקודה או פסיק מבדילה בין סצנות, מדגישה תפנית בעלילה, משקפת הלך רוח פנימי של דמות או מבדילה בין דמויות: דמות שקולה וזהירה תדבר במשפטים ארוכים, מפורטים, לעומתה דמות אימפולסיבית תתנסח במשפטים קצרים וחדים.

הסתכלו על אורך משפטים גם ככלי ליצירת קצב בסיפורת. משפטים קצרים ואפילו חזרתיים יתנו תחושת שיריות או מנטרה, משפטים ארוכים עם מקצב פנימי של פסיקים, עם או בלי חריזה, ייצרו זרימה מלודית. כך הקורא יגלה רובד נוסף בסיפורת והנאה בקריאתה.

ההחלטה על אורך המשפטים, כלומר שימוש בנקודה, פשוטה יחסית. אך מה עם הפסיקים? איך נחליט איפה למקם את הפסיקים במשפטים הארוכים? איך נימָּנע מעודף פסיקים כדי לא לשדר תחושה לא נעימה ומקוטעת? האקדמיה ללשון העברית מציינת:

"ראוי שלא להרבות בפסיקים יתר על המידה, בייחוד במקום שמבנה המשפט ניכר ממילות המבנה, ובפרט בין יחידות קצרות".

כאשר משפטים ארוכים נכונים לסיפור, הפסיקים הכרחיים להבנת הכתוב. הוספת פסיק (או השמטתו) יכולה לשנות את משמעות המשפט (ראו כמה קטן, ככה חשוב 1 וכמה קטן, ככה חשוב 2), ולכן בעדיפות ראשונה נמקם פסיק כך שהמשפט ישדר את המשמעות שאליה כיוונו.

ומה בנוגע לפסיקים נוספים?

כפי שכתוב בהקדמה, אין כללים מחייבים למיקום הפסיקים. במקום להיעזר בכללים, נקבע את מיקומם של הפסיקים על פי תחושה ולא חוקיות. אין כללי אצבע שאוכל להציע. כל שנותר לכל אחד מאיתנו שכותב הוא להפעיל היגיון בריא. נוסף על ההיגיון נעשה שימוש בהפסקות נשימה. האופן שבו אנחנו מדברים והמקומות שאנחנו עוצרים לנשום יקבעו את מיקום הפסיקים. הרי גם הקורא שומע את הטקסט תוך כדי קריאה. מומלץ להקריא לעצמנו בקול את המשפטים הארוכים, כדי לראות איפה המקום הטבעי למיקום הפסיק.