הגיע הזמן לשים נקודה!

מושית 7 הנקודות

לאחרונה התבקשתי לבצע עבודת עריכה לשונית וספרותית לביוגרפיה מרתקת שכתבה אישה מבוגרת. בעלה ובנה היו מעורבים מאוד בכל התהליך, ובשיחת ועידה שניהלנו הם סיפרו ששִׁכְתבו את הספר כמה וכמה פעמים, מחקו והוסיפו, הזיזו והחזירו… ככה הדבר נמשך שנתיים ימים.

לבסוף, הם החליטו שהגיע הזמן להוציא את הספר מידיהם ולהעבירו לעריכה מקצועית.

כהרגלי, כאשר שולחים אליי ספר לעריכה, אני משוחחת עם הסופר, ומכינה דוגמת עריכה קצרה. מטרת השיחה היא להסביר לסופר על אופן העבודה, ולשמוע ממנו מהן הציפיות שלו. מטרת דוגמת העריכה היא להראות לסופר את סגנון העבודה שלי, ולוודא שאנחנו משדרים על אותו גל. בדוגמת העריכה אני מרבה בהסברים, כדי שהסופר יבין מדוע ביצעתי את השינויים. חשוב לי שיראה כי השינויים שביצעתי אינם שרירותיים, שעומדות מאחוריהם מחשבה, התלבטות והחלטה.

רק אחרי שהסופר מאשר את דוגמת העריכה אני ניגשת לעבודה עצמה. כך עשיתי עבור הביוגרפיה שעליה אני מספרת בפוסט זה.

כעבור ימים אחדים, ניהלנו שיחת ועידה נוספת.

"איזו עבודה מקצועית עשית, ברור שמבחינה לשונית אין כמוך!"

כך החלה השיחה. המחמאות קלחו בשטף, ואני כבר שמעתי את ה"אבל" שבדרך.

ואכן הוא הגיע.

"אבל…" הפעם הדיבור היה מהוסס יותר. "אבל, אולי בפסקה הזו היה עדיף לנסח ככה…"

כל הדרכים מובילות לרומא

יש דרכים שונות לומר בדיוק את אותו דבר, דרכים שונות להעברת אותו מסר. האם אחת טובה מהאחרת? אולי, אבל בעיקר מדובר בהעדפה סגנונית. אני לא מדברת על דרכים עילגות ומסורבלות. אני מדברת על משפטים תקינים, זורמים, ברורים.

כן, אפשר לכתוב את אותו רעיון בדרכים שונות, וכולן יהיו נהדרות. אדגים זאת על פתיח לאחד הסיפורים שכתבתי לפני כשני עשורים.

להלן הניסוח שבחרתי (הראשון), ואפשרויות שונות לכתוב את אותו פתיח:

דוגמה לניסוחים שונים, תקניים
דוגמה לניסוחים שונים, תקניים

אני יכולה להמשיך ככה, ולכתוב עוד ועוד גרסאות של אותו הדבר.

אם כך, מהי הגרסה הנכונה?

נחזור לאותה ביוגרפיה.

בני המשפחה העדינה והנהדרת הזו, התומכים כל כך בסופרת שהשקיעה את נשמתה בכתיבה, הבינו שהם יכולים לשכתב את הספר עוד ועוד, עד סוף כל הדורות. הם ציפו לאוטוריטה מקצועית שתגיד להם אחת ולתמיד מהו הניסוח הנכון.

והתאכזבו.

בכתיבה אין אוטוריטה שתאמר לכתוב ככה ולא אחרת.

כתיבה איננה מתמטיקה, שבה תמיד 1+1=2. אין אוטוריטה שתאמר להם שמשפט א' עדיף על משפט ב', ובתנאי ששניהם תקינים, זורמים, ברורים. אם פסקה מסוימת עונה לדרישות אלה, לא אשנה בה דבר, כי אני משתדלת מאוד לשמור על סגנונו של הסופר.

אז מה הבעיה?

הבעיה קיימת כאשר הסופר אינו בטוח בעצמו ובסגנונו. כאשר הוא נותן לקרוב משפחה לשנות את ספרו, ואחר כך לחבר לשנות, ואחר כך לחבר אחר, ושוב לקרוב משפחה… כי כולם חכמים, כולם אנשי ספר, כולם מנמקים היטב את הסיבות לשינויים, לקיצוצים ולתוספות.

הבעיה היא שכל אחד מהם מושך לכיוון אחר.

ואז, כשהספר יוצא החוצה ויד מקצועית מטפלת בו, נשארת רוח הגרסה האחרונה, זו שנמסרה לעריכה, והיא איננה בהכרח הגרסה האחרונה של הסופר.

במקרה הזה שעליו אני מספרת, הסופרת ומשפחתה ציפו שיהיה בידי שרביט קסם, שיפוגג את כל עשן ההתלבטויות. שאמצא ניסוח אוניברסלי שימצא חן בעיני כוווולם.

מטה קסמים

לחשב מסלול מחדש

הסופרת ובני משפחתה מבולבלים. מה בכל זאת אפשר לעשות עכשיו? הם הבינו שאין בידי שרביט קסמים כזה, אז איך אפשר בכל זאת להתקדם לקראת הוצאת הספר לאור? 

אני מבינה אותם. כתיבת הביוגרפיה הייתה מלווה בעומס רגשי רב, בהשקעת זמן ואנרגיות, ולבסוף גם בהשקעה כספית לא קטנה. מגיע לסופרת שתהיה מרוצה לחלוטין מהתהליך, ומהספר הסופי שיתקבל. אם היא חשה היסוס, מרגישה ש"זה לא זה", עליה להמשיך ולחפש, עליה להבין מה היא רוצה, לחשוב ולשים את האצבע בדיוק על מה שמפריע לה, ומשם תבוא הישועה.

לתחושתי, הסופרת ציפתה לסופר צללים – מישהו שיקרא את פרטי סיפורה האישי, ויכתוב אותו כיצירה ספרותית לעילא ולעילא. היות שלסופרת היה חשוב יותר שסיפורה יצא לאור, וחשוב פחות שזה יהיה בדיוק הספר שהיא כתבה (ו/או חבריה ו/או בני משפחתה), סופר צללים יכול להיות פתרון טוב.

זה לא מה שאני עושה.

אני מבצעת עריכה לשונית וספרותית, אני לא כותבת את הספר עבור הסופרים. אם קיימות בעיות ספרותיות שהתייחסות אליהן תשפר את הסיפור, אני מסבירה מהן הבעיות, ומנחה כיצד אפשר לפתור אותן. אני לא כותבת את הסיפור, זוהי המלאכה של כותבי הספר.   

מה הצעתי לסופרת ולבני משפחתה?

ראשית, הצעתי שיחשבו אם אכן הם רוצים סופר צללים. אם כן, עליהם למצוא אדם מתאים שעושה עבודות מסוג זה. שנית, אם אינם מעוניינים בסופר צללים, הצעתי שישלחו את הספר לעורכת אחרת, אולי אפילו לשתיים אחרות. מי יודע, אולי תימצא עורכת שידה קלה יותר על הֶדֶק השינויים, ושסגנונה ימצא חן בעיניהם.

סוף מעשה במחשבה תחילה

בני המשפחה ישבו על המדוכה, התלבטו והיססו, התחבטו והתנדנדו, ולבסוף החליטו שאין צורך בסופר צללים. הם נתנו את הספר לשתי עורכות נוספות, והתכנסו שוב – הפעם מול עיניהם שלוש דוגמאות עריכה שונות. שונות!

מבולבלים? גם הם!

הם הפכו בדבר, פקפקו, חשבו עוד קצת… ולבסוף החליטו.

מה אגיד לכם, הביוגרפיה הזו (עדיין לא הוחלט על שם הספר) היא מסיפורי החיים המרתקים ביותר שיצא לי לערוך!

גם לך קשה להחליט על ניסוח סופי?

יש לך פתרונות לבעיה?

אשמח לשמוע.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  אולי יעניין אותך גם

   לשירותי עריכה לשונית, עריכה ספרותית או עריכה אקדמאית 

דילוג לתוכן