האם הלקוח תמיד צודק?

מחשב נייד, עליו מחברת, עליה עט, ומעל יד שמניחה את העט

הפעם אני רוצה לספר על שתי דוגמאות עריכה ספרותית שהכנתי עבור שני לקוחות שונים, האחת הסתיימה בסירובי לבצע את העבודה, האחרת – בקבלת העבודה.

מהי המשמעות של דוגמת העריכה, ומה קובע אם אקבל את העבודה או אדחה אותה? על כך עוד מעט, אבל לפני כן רקע קצר.

סופרים רבים כותבים מהלב, כתיבה אינטואיטיבית וספונטנית. סופרים אחרים הם "טכניים" – הם יוצרים טבלאות ושלדים שאותם הם ממלאים בתוכן. בוודאי יש מגוון שלם של צורות כתיבה בין שני הקצוות הנ"ל.

לא משנה איך אתם כותבים, אחר כך עליכם להסתכל על הטקסט מנקודת מבט רציונאלית (כלומר, לא אמוציונאלית) כדי לשפרו. לרוב, הסופר מתקשה להסתכל על יצירתו מנקודת מבט אובייקטיבית – זוהי אחת מהמשימות של עורך הספרות.

כדי שהיצירה הספרותית תזרום ובעת קריאתה לא תתקבל תחושה מקוטעת ומבולבלת, תחושה של טלאי על טלאי, יש להקפיד על שפה תקנית (שיכולה להיות במשלב גבוה או נמוך) ועל האחדה סגנונית, ויש החלטות נוספות רבות שצריך לתת עליהן את הדעת (על כך אספר בפוסטים הבאים).

למשל:

נניח שהחלטתי שסיפורי יתנהל בלשון עבר, וששפת המספר תהיה בגוף ראשון:

"שמי נורית. אני רוצה לספר לכם על ההיכרות הראשונה שלי איתו. היה זה יום אביבי נעים. הלכתי ביער…"

במקרה כזה, העורך יפנה את תשומת ליבי, אם בהמשך הסיפור יהיה כתוב:

"נורית רצה ומחפשת אותו, אבל הוא נעלם. היא לא יודעת את נפשה מרוב דאגה…"

מובן שהסופר יכול להחליט על עירוב גופים וזמנים, אך בוודאי לא באקראי, לא "איך שיוצא", אלא מתוך מודעות, מחשבה והחלטה.

למשל, אפשר להחליט שבסצנות המספרות על הילדות יהיה כתוב בלשון עבר, ובסצנות המספרות על הבגרות – בלשון הווה; בסצנות המספרות על דמות א' הסיפור ייכתב בגוף ראשון, ובסצנות המספרות על דמות ב' – בגוף שלישי.  

דוגמת עריכה

כאשר אני מקבלת ספר לעריכה, אני מקפידה תמיד לתת דוגמת עריכה, לפני תחילת העבודה. מטרת הדוגמה היא להראות לסופרים את עבודתי, ולוודא שאכן היא עומדת בציפיות שלהם.

לאחרונה שלחתי דוגמת עריכה ללקוח, ששלח את הטקסט שלו לכמה עורכים לשוניים. כעבור כחודש הוא חזר אליי, וביקש שאני אהיה זו שאערוך את ספרו. הוא כתב לי:

"קיבלתי במקביל אלייך עוד דוגמאות עריכה לאותם עמודים, וזה הותיר אותי קצת נבוך. ניכר שרוב השיפור הלשוני הוא עניין של טעם אישי, ולא בהכרח מדובר בשגיאות בעברית".

הוא צודק. יש דרכים רבות להעביר מסר זהה, קיימים סגנונות שונים. אין דרך אחת טובה מהאחרת, ההעדפה היא עניין של טעם.

אני משתדלת לזרום עם סגנונם של הסופרים, אך כשאני מגלה חוסר אחידות, אני בוחרת להאחיד לפי ההחלטה שנראית לי הטובה ביותר. אני אתקן משפט שנראה לי מסורבל ולא ברור, גם אם הוא תקני. אולי עורך אחר לא ייגע במשפט כזה. כשאני נתקלת במשפט שגוי, אני אתקן בצורה א' ועורך אחר יתקן בצורה ב'. שני התיקונים יהיו נכונים.

מִישְׁמָש שלם

כאן אני מגיעה לדוגמת העריכה הספרותית הראשונה שעליה אני רוצה לספר. הסופר לא קיבל את גישתי לעבודת העריכה, והוא גם לא הציע גישה אחרת שאוכל לעבוד לפיה.

להלן תשובתי אל הסופר:

דוגמה למכתב שבו אני מנמקת מדע איני מעוניינת לערוך את הספר.

אותו סופר היה נחוש בדעתו ובצדקתו, ולא מצאתי טעם לנסות לשכנע אותו שהוא טועה. אף שבהוצאה שעימה עבדתי רצו שאערוך את הספר, לא הסכמתי לקבל את עבודת העריכה, מהנימוקים הנ"ל שהסברתי לסופר.

סיבה נוספת לכך שסירבתי לקבל את העבודה היא ששמי יופיע על הדף הפנימי של הספר, ומי שיקרא ספר כזה יחשוב שאני בעלת מקצוע גרועה. לא הסכמתי ששמי הטוב ייפגע.

שיתוף פעולה

בחורה בחנות בגדים, מתלבטת בין שתי חולצות.

אני רואה את עבודתי עם הסופרים כמלאכת מחשבת, שזירת מילים מדויקת לקבלת מחרוזת יפהפייה, מושלמת ככל האפשר. מחרוזת ללא טלאים, שכל חלק בה תואם בדיוק לחלקים שמשני צדדיה.

בעיניי, עבודת העריכה היא לא סתם עוד דרך להתפרנס. היא לא כמו מכירת בגדים בחנות שבה הזבנית מספרת עד כמה הבגד הולם אותי, גם אם הוא תלוי עליי בצורה מוזרה וצבעו מְשַׁוֶּה לי מראה של גווייה. העיקר למכור, לא?

לא!

אני מייחסת חשיבות רבה למילים, ולא משנָה את מילותיהם של הסופרים בקלות ראש. כל שינוי שאני מבצעת נעשה במחשבה תחילה. לכל שינוי יש הסבר, ופעמים רבות אני מסבירה לסופר את פשר ההחלטה לשנות.

לרוב, הסופרים מבינים ומקבלים. לפעמים, הם מבינים את הבעיה אך אינם מקבלים את הפתרון שלי. במקרים כאלה, הם מציעים פתרונות יצירתיים אחרים.

יש דרכים רבות להעביר מסר זהה, סגנונות שונים. אין דרך אחת טובה מהאחרת, ההעדפה היא עניין של טעם. אבל בהחלט יש דרכים שגויות, ואלו אינן באות בחשבון. לשפה יש כללים משלה, ולספרות יש אסתטיקה משלה. זרימה משלה. מותר (ואפילו רצוי) לשבור את הכללים, לשחק עם המילים, להמציא, לשנות ולחדש, אך כל אלו צריכים להיעשות מתוך הכרת המקובל והחלטה מודעת לסטות ממנו. בוודאי לא באקראי.

אותה גברת בשינוי אדרת

לצערי, בתחילת דרכי, לא היה לי ביטחון לדחות עבודה, גם כשהיה לי ברור שלא אהיה שלמה עם התוצאה.

דוגמת העריכה השנייה שעליה אני רוצה לספר הייתה עבור הספר "ממלכת הזבל" מאת צחי דקל. עלילת הספר מרתקת, וקשה להניחו מהיד. הספר מעורר מחשבות רבות, על טשטוש הגבולות בין טוב לרע ובין אנשי חוק לפורעי חוק, על הכוח שבהתארגנות משותפת ועל האפלה שמשתלטת על ליבו של האדם הטוב ביותר, שנחשף לרוע לב.

כריכה של הספר "ממלכת הזבל" מאת צחי דקל

אומנם ערכתי את הספר המצוין הזה, אך בגלל התעקשותו של המחבר, נותרו בו טעויות לשון רבות וחוסר אחידות לשונית.

איך זה קרה?

מנקודת מבטו של הסופר:

"העברית התקנית בקטעי המספר נשמעת לי פלצנית, אף אחד לא באמת מדבר כך".

מנקודת מבטי, אכן אף אחד לא מדבר כך, אבל קטעי המספר אינם "דיבור" אלא סיפור ביצירה ספרותית. קטעי דיאלוג צריכים להיות בשפה דיבורית ואותנטית, כמו שבאמת מדברים ביומיום. קטעי המספר צריכים להיות במשלב שפה גבוה יותר (גם אם רק מעט), בעברית תקנית, ובכל מקרה – האחידות נדרשת.

התוצאה הסופית, כלומר הספר "ממלכת הזבל" שיצא לאור, צורמת מנקודת מבט של עריכה. הצטערתי ששמי מופיע על הדף הפנימי.

לשמחתי, זה קרה פעם אחת בלבד. כיום, לא הייתי מסכימה לערוך את הספר בהתאם לדרישות אלה של הלקוח.

במקרה זה, הלקוח לא תמיד צודק!

אם היית רואה יצירה ספרותית שבה חוסר אחידות כמתואר בשני המקרים הנ"ל – האם היית פונה לעורך זה עבור ספרך?

מה היית עושה לוּ היית בנעליי?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  אולי יעניין אותך גם

   לשירותי עריכה לשונית, עריכה ספרותית או עריכה אקדמאית 

דילוג לתוכן