כל ארגון צריך קוד אתי, ערכים וכללי התנהגות המחייבים את חבריו. לרופאים, לעיתונאים, לעורכי דין ולבעלי מקצועות חופשיים נוספים יש קוד אתי. אין בישראל קוד אתי לסופרים ולעורכים. בַּנֵּכָר המצב לא טוב בהרבה – מצאתי רק כללי התנהגות מחייבים עבור מחברים ועורכים של כתבי עת. לא הצלחתי למצוא כללים מקבילים לסופרים ולעורכי לשון וספרות עצמאיים.
היות שכך, לקחתי על עצמי להעלות על הכתב ערכים מוסכמים שממילא מתקיימים גם ללא קוד אתי כתוב ומחייב.
הקוד האתי של הסופר
הסופר לא יציג כשלו את עבודתם של אחרים, ולא יצטט טקסט שכבר פורסם ללא ציון מקור הפרסום.
פְּלַגְיָאט היא גנֵבה ספרותית, ומעוגנת בחוק הפלילי בהיותה פגיעה בזכויות יוצרים. למה בכל זאת נדרשים לזה כחלק מכללי האתיקה? כדי להדגיש שבאחריות הסופר לוודא שלא בטעות ביצע פלגיאט:
- העתקה ממקור אחר, ללא אזכור של המקור.
- כתיבה שגויה או לא מדויקת באזכור מקור שהועתק.
- העתקה של מילים ומשפטים רבים מדי, עד כדי כך שהיצירה כבר איננה של הסופר. כלל אצבע: אם קיימים בספר ציטוטים, עליהם להיות פחות מ־10% מהטקסט כולו.
- העתקה בלי לשים מירכאות בתחילת הקטע ובסופו.
- העתקת קטע ממקור אחר, וביצוע עריכה מינימלית כדי להסוות שהכתוב הועתק.
הסופר לא יפרסם דבר העלול לפגוע בכבודו או בשמו הטוב של אדם, ולא יפרסם ללא הסכמתו של אדם דבר העלול לפגוע בפרטיותו.
לא פעם סופרים כותבים על דמויות אמיתיות, ולא רק כאשר כותבים ביוגרפיות או אוטוביוגרפיות. הראו לי סופר שלא ביסס את הדמויות בסיפורו על אנשים שהכיר. הסופר כותב על אותה דמות כפי שהוא רואה אותה, אך אין זה אומר שמדובר באמת אבסולוטית. אפילו אם זו אמת, הסופר עדיין חשוף לתביעה על לשון הרע – "כל סוג של תוכן או מסר שעלול לפגוע בכבודו או בשמו הטוב של אחר: אדם או תאגיד" (ההגדרה נלקחה מאתר כל זכות).
לא רק לשון הרע. על הסופר להימנע מכתיבה על דמות באופן שמאפשר לזהותה, אלא אם קיבל את אישורה, כדי לכבד את פרטיותה. לא מספיק לשנות את שם הדמות. יש לשנות פרטים נוספים, אחרת הדמות תזהה את עצמה בסיפור, וגרוע מכך – אחרים יזהו אותה.
הסופר לא יפרסם דבר שיש בו הסתה, עידוד לגזענות או פגיעה בקבוצת בני אדם כלשהי.
בפרסום הכולל ביטויים כאלה בגלל הקשר סיפורי (למשל, אם אחת הדמויות גזענית), הביטויים חייבים להיות מוצגים בבירור כחלק מאפיון הדמות ולא כדעתו של הסופר, ולהיכתב ברגישות המתאימה. כתיבה אתית כוללת הימנעות מגזענות ומדעות קדומות, ועל הסופר להשתמש בשפה מכבדת שאיננה שוביניסטית, גזענית או הומופובית.
הסופר ישמור על תקשורת מקצועית ומכבדת עם העורך.
העורך הוא בעל המקצוע, והאינטרס של שניהם הוא הוצאה לאור של ספר הכי איכותי שאפשר. לעורך קוד אתי משלו, שמדגיש את האינטרס המשותף. לכן על הסופר לנהל דיאלוג מכבד עם העורך, תוך נכונות להבין ולשקול את הצעותיו לשינוי, לפני קבלתן או שלילתן.
הקוד האתי של העורך כלפי עצמו
תפקידיו של העורך בעת עריכה לשונית ועריכה ספרותית – שיפור הטקסט לקבלת מסמך שכתוב בשפה תקנית וברורה, שכל חלקיו מלוכדים, שהקריאה בו זורמת ושהמסר שלו ברור – אינם קשורים לאתיקה אלא למקצועיות העורך, אך המקצועיות אינה הדרישה היחידה ממנו. גם לעורך יש כללי אתיקה שצריך לעמוד בהם:
העורך יעבוד בנאמנות, במסירות, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס מכבד לספר, לסופר ולקורא.
אלו הצהרות כלליות, אך מה עומד מאחוריהן?
כדי שעבודת העריכה תהיה אתית, על העורך לבחון כל עבודה המגיעה לשולחנו ולברר אם העבודה המוצעת עומדת בערכי היסוד שלו:
- אחריותו למערכת האמונות שלו עצמו
- אחריותו לסופר
- אחריותו לקורא
- אחריותו לאמת
בפוסט זה תשובותיי לחלק מהשאלות האלה.
הקוד האתי של העורך כלפי הסופר
העורך לא יקבל עבודת עריכה אם יש לו ספק ביכולתו המקצועית לערוך את הטקסט באיכות הנדרשת.
אדם אחד אינו יכול להיות בקי בכל הנושאים. אומנם כדי לבצע עבודת עריכה מקצועית וטובה העורך אינו זקוק לידע מוקדם בנושא הנדון, אך יש מקרים שבהם אי־הבנה עלולה להיות קריטית. למשל, אני לא מבינה מספיק בחוק, בנהלים ובמושגים המשפטיים, ולכן לא אקבל על עצמי לערוך טקסטים משפטיים, שבהם כל מילה וכל פסיק שאינם במקומם עלולים לשנות משמעות ולקבוע גורלות. דוגמה לכך תוכלו לקרוא בכתבה הפסיק הקטן עלה ליצרנית חלב 10 מיליון דולרים. אדם שאינו מבין דיו במושגים רפואיים לא יכול לערוך עלון מידע של תרופה, למשל, כי אי־דיוק בהנחיות ובאזהרות עלול לעלות בחיי אדם.
העורך יימנע מראש מקבלת עבודה שיש בה פוטנציאל לניגוד אינטרסים או לחיכוך עם הסופר.
כאשר קיים ניגוד אינטרסים ברור, על העורך לסרב לקבל את העבודה גם אם הוא משוכנע שיצליח להתעלות מעל ניגוד האינטרסים האישי. למשל, אם לעורך יש אינטרס כספי בהצלחה או בכישלון של הספר, שנוגד את האינטרס של הסופר.
כאשר קיים סיכוי לניגוד אינטרסים, העורך צריך ליידע את הסופר ולהשאיר לשיקולו אם יעדיף לעבוד עם עורך אחר. למשל, אם יש לעורך קשר אישי עם הסופר או עם הדמויות שעליהן הסופר כתב, ייתכן כי באופן לא מודע העורך לא יוכל להעיר ולתקן בצורה אובייקטיבית.
ניגוד אינטרסים קיים לא רק בנוגע לאנשים אלא גם בהקשר של רעיונות ואמונות. העורך רשאי לא לקבל ספר לעריכה אם הספר מנוגד לעמדתו המקצועית, למצפונו או לאמונתו. כמו כל אדם אחר, עורך ספרות צריך להישמע לקול מצפונו. הוא רשאי, לפי שיקול דעתו, לא לתת יד לפרסום מסרים הנוגדים את עמדתו. בפוסט אוהב, לא אוהב, אוהב, לא אוהב התייחסתי לכך שעורכים לא חייבים לאהוב את הספר שהם עורכים. למרות זאת, ייתכן שבעת עריכת ספר הנוגד את אמונותיו ואת ערכיו של העורך תחול סטייה לא מודעת. אם העורך מוכן לקחת על עצמו את העריכה של ספר כזה, עליו לדווח על כך לסופר, ולהשאיר בידיו את ההחלטה אם לפנות לעורך אחר.
העורך לא יקבל עבודה בידיעה מראש שיעבירה לעורך אחר.
אם העורך עמוס בעבודה עליו להודיע על כך לסופר, ולאפשר לו להחליט אם ברצונו להמתין בלוח זמנים ארוך או לפנות לעורך אחר. גם אם בשל נסיבות נדרש העורך להעביר העבודה לאחר, יש לעשות זאת בתיאום עם הסופר. מודגש שאסור לעורך להעביר את העבודה ל"קבלן משנה" ללא ידיעת הסופר, ולהגישה כשלו.
העורך לא יפסיק את עבודת העריכה באמצע ללא נסיבות שלא היו ידועות בעת ההתקשרות.
אם העורך קיבל ספר לעריכה, הוא חייב לסיימה. רק מקרים קיצוניים, כגון אירועים אישיים בחיי העורך או חילוקי דעות קיצוניים בינו ובין הסופר, יצדיקו את הפסקת העבודה טרם סיומה. למשל, חילוקי דעות מקצועיים אם הסופר יתעקש להשאיר טעויות לשון שיפגעו במוניטין של העורך או חילוקי דעות אתיים, אם בספר יש הוצאת דיבה שהסופר מסרב למחוק (על כך ראו למעלה, בסעיף העוסק במחויבות האתית של הסופר).
העורך לא יסיים את הקשר המקצועי עם הסופר מכל סיבה שנוגעת לאפליה או לחוסר יכולתו לקבל עבודה רווחית יותר שמציעים לו בגלל התחייבותו לעבודה זו. כמו כן, הוא לא יפסיק את העבודה אם יתגלה לו שהסופר פנה לקבלת דעה נוספת על איכות העריכה.
העורך לא ימסור פרטים על הספר לאדם אחר, אלא על פי בקשתו או הסכמתו המפורשת של הסופר.
כדי להגיש הצעת מחיר, העורך מקבל לידיו את הספר הנדון או חלקים ממנו. אם בסוף העורך לא יעבוד על הספר (מיוזמתו או כי הסופר בחר לתת אותו לעורך אחר), חלה עליו אותה חובת סודיות כמו לאחר קבלת העבודה. רק הסופר הוא זה שמחליט מי רואה את עבודתו ובאיזה שלב. אומנם אין לעורך הגנה חוקית לחיסיון כמו שיש לעורכי דין, לרופאים או לכמרים, אך יש לו מחויבות מוסרית להקפיד על חיסיון.
הסופר מפקיד בידי העורך ספר שעליו עמל רבות והקדיש לו משאבים פיזיים ונפשיים. ספר זה יוצא לאור לאחר עריכה קפדנית, ובמצב שונה לחלוטין ממצבו הגולמי ההתחלתי, לפני העריכה.
ירמי פינקוס, המאייר שליווה את טוריו של מאיר שלו במשך 26 שנה, נפרד ממנו מעל דפי מוסף השבת של עיתון "ידיעות אחרונות" (14.4.2023). בין היתר הוא כתב:
"מאיר, הסופר הגדול והמהולל, הפגין אומץ לא מצוי: חשיפת הטקסט במצבו הגולמי יכולה להביך אדם…"
הגיוני שסופרים מעדיפים להראות לזרים את המוצר הסופי בלבד. חובה על העורך לתת לסופר סביבה בטוחה לטיוטות, והבטחה שאיש לא ידע על טעויות או על שטויות שהיו בהן.
בעלי זיכרון בכם עלולים להאשים אותי שעברתי על חיסיון בבלוג זה, בקטגוריה "טיפים לסופר המתחיל". אזכיר שאומנם נתתי דוגמאות רבות שעלו בעבודתי עם השנים, אך לאחר השינויים שביצעתי אפילו הסופרים לא יזהו את עצמם בדוגמאות.
על העורך לתקן, להעיר ולהסביר בצורה מכבדת.
לא רק הסופר נדרש לשיח פתוח ומכבד, אלא גם העורך.
על העורך לכבד את הסופר ואת עבודתו, גם אם היא איננה מוצאת חן בעיני העורך, ולקבל את דעתו של הסופר גם כאשר זה אינו מסכים לכל שינויי העריכה. הסופר השקיע בכתיבה מאמץ פיזי ונפשי, ולכן יש לגשת אל הספר ברגישות.
הרחבה על חיכוכים אפשריים בין העורך לסופר והצעות לאופן ניהול התקשורת תוכלו לראות בפוסטים האם הלקוח תמיד צודק? ואוהב, לא אוהב, אוהב, לא אוהב.
ככל שביכולתו, העורך יוודא שהסופר עומד בקוד האתי, ויפנה את תשומת ליבו במקרים הסוטים מכך.
העורך יכול לוודא שאכן יש מירכאות סביב קטעים מצוטטים ושיש אזכור למקורות. הוא יעלה שאלה כאשר נראה לו שייתכן כי מדובר בציטוט או אם עולה חשש שקיימת התאמה בין הדמות הסיפורית לדמות האמיתית, אך אין ביכולתו לזהות סטיות אתיות – בין שגניבה ספרותית ובין שלשון הרע. אין זה מתפקידם של עורכי ספרות לחפש אחר נכונות פרטי המקור המאוזכר.
העורך ישמור על קולו של הסופר.
חלק מהכבוד לסופר וליצירתו מתבטא בהקפדה על שמירת קולו. בפוסט סטיליסטיקה כתבתי על כך שאפשר לכתוב בדיוק את אותה עלילה בסגנונות שונים. הבחירה בסגנון כזה או אחר היא העדפה אישית. בעת עריכה, העורך חייב לוודא שיש האחדה בסגנונו של הסופר (ראו על כך גם בפוסט עקביות – זה כל הסיפור), אך עליו לוודא שהשינויים שנעשים אכן נחוצים לשיפור היצירה, ואינם רק העדפה של העורך.
העורך ישקף לסופר את חוזקותיו ואת חולשותיו.
העורך לא יימנע משיחה קשה וממתן ביקורת מקצועית, גם אם התוצאה תהיה תוספת עבודה עבור הסופר ועבור עצמו. עליו לומר את דעתו הכנה על היצירה (בצורה מכבדת), גם אם קשה לסופר לשמוע זאת. עליו להסביר לסופר את השיקולים שהובילו לשינויים המוצעים.
העורך יבצע את עבודתו בהתאם למטרותיו של הסופר, תוך שמירה על ערכים מקצועיים.
יש סופרים שכותבים עבור קהל יעד מסוים ובתקווה להרוויח כסף. מעטים הם הסופרים שמצליחים להרוויח למחייתם רק מספריהם. אפילו המשובחים שבהם נאלצים (או אולי רוצים ונהנים מזה?) לתת הרצאות, להעביר סדנאות כתיבה ועוד. למרות זאת, אם בהתקשרות הראשונית הסופר מצהיר שמטרתו מסחרית, תפקיד העורך להביא את הספר למצב הטוב ביותר האפשרי, במסגרת המגבלות (דוגמה לכך ראו בפוסט האם אפשר ליצור יש מאין?), גם אם הן שיקולים מסחריים שאינם קשורים לאיכות הספרותית של הספר.
אם נמנע מהעורך להמשיך בעבודתו בהתאם לאמור לעיל, יודיע על כך לסופר וינסה כמיטב יכולתו למצוא לסופר פתרון אצל עמיתים למקצוע.
אם נאלץ העורך להפסיק את העריכה לפני סיומה, עליו לתת לסופר הודעה על כך ללא דיחוי, וחובה עליו, במידת האפשר, לדאוג שהדבר לא יפגע בענייניו של הסופר. על העורך לשלוח לסופר את כל הקבצים הרלוונטיים להמשך העריכה. למרות זאת, העורך רשאי לעכב אצלו קבצים ערוכים אם הסופר טרם שילם לו את שכרו על העבודה שכבר עשה.
העורך יבצע את העבודה על פי תנאי ההסכם, ויגיש בקשה הוגנת לתשלום.
העורך מתחייב לסיים את העריכה בזמן לפי תנאי ההסכם, אלא אם הסופר הוא זה שעיכב את העבודה.
על העורך להגיש חשבון הוגן ונאמן להצעת המחיר – אם הצעת המחיר מבוססת על שעות עבודה (לא גלובלית), למשל 70 שעות עבודה, והעריכה בפועל נמשכה 50 שעות, על העורך לחייב עבור 50 שעות בלבד. מנגד, הערכת הזמן שהעורך נותן מחייבת אותו. הערכת זמן קרובה למציאות היא חלק מהמקצועיות של העורך, והיא משתכללת עם הניסיון. אם הערכת משך העבודה הייתה בפחות שעות משנדרש בפועל, עליו לספוג את הפער, כל עוד הסופר מצידו עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם ביניהם ולא הוסיף עבודה.
העורך לא ידרוש לעצמו זכויות על הספר שערך.
גם אם התערבותו של העורך בספר רבה, וגם אם התוצר הסופי שונה בניכר מהטקסט הגולמי שהסופר הגיש לעריכה, זכויות היוצרים על הספר שייכות לסופר (או להוצאת הספרים, במקרה שהסופר אינו מוציא את ספרו לאור באופן עצמאי). העורך מקבל את שכרו עבור עבודת העריכה בלבד. היוזמה והרעיון שייכים לסופר, גם אם חלק גדול מהביצוע בפועל הוא עבודת העורך.
העורך מתחייב להיות לומד תמידי, כדי לחדד את כישוריו ולהרחיב את מיומנויותיו.
כמו במקצועות חופשיים אחרים, עורך מקצועי חייב להיות בתהליך מתמיד של למידה והתעדכנות – העמקה של כישורים קיימים ולמידת נושאים חדשים. שפה היא דבר חי ומשתנה, האקדמיה ללשון העברית משנה כללים מעת לעת, הטכנולוגיה מתפתחת ונחוצים כישורים תומכים (כמו כלים ממוחשבים מסייעי עריכה), וגם מיומנויות הקשורות ביחסי אנוש חשובות. כדי לשמור על איכות עבודתו, אסור לעורך להסתפק במידע שממנו יצא מהמוסד שהעניק לו את התעודה. עליו להמשיך ללמוד באופן עצמאי, להשתתף בקורסי העשרה רלוונטיים, להיות חלק מקבוצות תוכן מקצועיות ועוד.
הקוד האתי של העורך כלפי הקורא
האם לעורך יש מחויבות לקורא?
בהחלט כן.
אומנם העורך נמצא בקשרי עבודה עם הסופר וצריך להיות נאמן לסופר, אך אין זה אומר שאין לו מחויבויות גם לקורא.
העורך יוודא שהעובדות בספר נכונות, ללא סתירות ושגיאות תוכן.
על העורך לוודא שהספר עומד בתנאי איכות מסוימים. זוהי חובתו לסופר, אך גם לקורא. כפי שצוין למעלה – העורך אינו יכול להיות בקי בכל תחום. מובן שנכונות המידע היא באחריותו של הסופר, אך העורך בהחלט יכול וצריך לזהות סתירות במידע.
גם בספר דמיוני ובסיפורי פנטזיה יש את האמת של העולם הסיפורי, ואין לסטות ממנה. על העורך לוודא שהסופר עקבי בעולם שיצר הסופר, ללא סטיות שיצרמו לקורא (עוד על כך בפוסט המציאות עולה על כל דמיון).
העורך יציג את הספר בנאמנות, ללא הצהרות שקריות.
את הטקסט שעל גב הספר כותבים עורכי הספרות או הסופרים עצמם, והעורך נדרש לערוך את הטקסט הזה. על העורך לוודא שגב הספר, שבאופיו הוא שיווקי, אינו חוטא לתוכן הספר ואינו מיפה אותו ויוצר ציפיות לא מציאותיות.
הקוד האתי של העורך כלפי הקולגות שלו
זהו מקרה קלסי של "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". משפט זה צריך להיות המצפן של העורך ביחסו לעמיתים שלו.
העורך יגלה יחס חברי והוגן כלפי עמיתיו.
בכל ענין מקצועי, העורך צריך לגלות יחס חברי כלפי חבריו למקצוע, ולא למנוע מהם כל עזרה שיבקשו, ובתנאי שאין בה כדי לפגוע בעניינו של הסופר. עורכי לשון וספרות יש בשפע, ולמרות זאת אין להתייחס לעמיתים כאל "גונבי עבודה" פוטנציאליים, אלא לעזור להם לפי הצורך וככל האפשר.
העורך לא יקבל עבודה שאחר התחיל בה ללא אישור.
קורה שעורכים מקבלים לידם ספר לאחר שעבר עריכה כלשהי, והסופר לא היה מרוצה מאיכות העבודה. במקרה כזה, על העורך לוודא שהסופר הודיע לעורך הקודם על הפסקת העבודה ועל העברתה לאחר.
העורך לא יעביר ביקורת בפרהסיה על עמיתו, גם אם הביקורת מוצדקת.
אם העורך רואה עבודה של עורך אחר שאיננה מקצועית דיה, לא ידבר סרה בעמיתו מול הסופר או מול כל גורם אחר. המהדרין יפנו אל העורך השוגה ויסבירו לו את טעויותיו בארבע עיניים, אם יהיה מעוניין לשמוע.
לסיכום
העקרונות שמשתקפים מהמפורט מעלה, ונכונים עבור הסופר, הקורא והקולגות:
- שמירה על כבוד האדם ועל פרטיותו, בטקסט עצמו ובתקשורת עם הסופר.
- שיקוף כן של החוזקות ושל החולשות של הספר, והצעות מנומקות לשינויים.
- הקפדה על החוק, בלי לתת יד לגנֵבה ספרותית או לדברי הסתה וגזענות.
- קידום היצירה של הסופר ויעדיו באופן המקצועי ביותר, תוך שמירה על קולו של הסופר.
- שמירה על חיסיון התכנים והדיאלוג עם הסופר.
- עמידה בהתחייבויות – ביצוע עבודה מקצועית עד לסיומה, לפי לוח זמנים ותעריף מוסכמים – בלי להעביר את העבודה או חלקים ממנה לאחר.
- נאמנות העורך לעקרונותיו האישיים והתנהלות באופן שלא יהיה בו ניגוד עניינים.
- התחייבות העורך לתהליך מתמשך של התמקצעות אישית.
- תמיכה בקולגות וסיוע להם.
לסיום, בנימה מחויכת יותר: אם בסרטים ובסדרות אפשר להראות פשלות משעשעות, אז למה לא בספרים?
יש לך הצעות נוספות לקוד האתי? זה המקום לשתף.
