אחת הבעיות שנתקלים בה מתרגמים ועורכי לשון בשפה העברית היא בעיית המגדר.
למשל, תרגומים פשוטים:
הבעיה מתעוררת בטקסטים מסוגים שונים: שאלונים, פרסומים, פוסטים, עלונים רפואיים ועוד.
מי קורא את הטקסטים שלנו?
כאשר אנחנו כותבים טקסט שיווקי, למשל, ייתכן שקהל היעד שלנו כולל גם נשים וגם גברים. אומנם מקובל בעברית לפנות בלשון זכר לקהל מעורב, אבל יש בכך התנגשות עם צורך חברתי־פמיניסטי נגד אפליית נשים.
בוודאי לא נרצה להעליב את הקוראות שלנו בפנייה בלשון זכר, אבל אם נפנה אליהן בלבד, אנחנו עלולים להפסיד את הקוראים שבחבורה.
כמובן אפשר להחליט לפנות לכוווולם, בלשון רבים (כמו שאני עושה בפוסטים שלי), אך זה לא פותר את הבעיה, כי גם הפנייה ברבים היא לזכר: "אתם" ולא "אתן".
פתרון זה רק ממתיק מעט את הגלולה – בכל זאת צרת רבים…
מה לא עושים?
הצורך הזה להתחשב בשני המינים הביא עימו צורות כתיבה מסורבלות שאינן נעימות לעין, הן מקשות עלינו את הקריאה ולפעמים אף מגוחכות (ראו את התמונה שבראש הפוסט).
השיטה המוכרת ביותר היא שיטת הלוכסן (קרא/י, דבר/י, קבל/י). מלבד הסרבול, בשיטה זו מתקבלות טעויות כתיב בגלל אותיות סופיות (סמן/י, שלם/י, כורכ/ת), מתקבלים מבנים שגויים של המילה (כתוב/י, שמור/י, הסבר/י) או שילוב של השניים (השלם/י, סמוך/י, מורים/ות, האמן/י).
שיטה נוספת היא שיטת הנקודה במקום הלוכסן (האחים.יות / בעלי.ות). רגע, איך נדע אם הגענו לסוף המשפט או לא? מן הסתם נצטרך להתאמץ כדי לפענח זאת, בייחוד לאור העובדה שלא כולם מקפידים לשים רווח אחרי נקודה שמסמנת את סוף המשפט.
פתרון מאולץ נוסף הוא פנייה לשני המינים, שיכולה לשמש אותנו בטקסטים קצרים בלבד.
שימו לב שגם במקרה זה, יש שעטנז של פניה לכוווולם עם פנייה לרבים (ולא לרבות) – "היקרים", "לכם", "עבודתם". אם נקפיד גם על מילים אלה ("היקרות והיקרים", "לכן ולכן", "עבודתם ועבודתן"), היינו מקבלים טקסט מסורבל. וזאת בלי לדבר על ההתלבטות הקשה: את מי משתי האפשרויות נכתוב ראשונה? כל אחד ואחת ימצא ותמצא את מה שהוא או היא רוצה, אך זה יכול לייגע אם מדובר ביותר משורה אחת.
שיטה נוספת היא ריבוי דוגמאות, שחלקן פונות לאדונים וחלקן לגברות, וכך לא נזניח אף אחד. למשל, בטקסט פרסומי לתרופה העוזרת להרגיע חרדות:
פתרון נוסף, לעצלנים, הוא לא לטרוח בכלל, ולהסתפק במשפט פותח בסגנון: "מודעה זו כתובה בלשון זכר, אך היא פונה לשני המינים".
מה כן עושים?
אין תשובה אחת שתהיה נכונה תמיד. קיימים פתרונות אחדים, ששילוב שלהם עשוי לתת מענה לבעיה, גם אם לא תמיד ולא באופן מושלם.
להלן הפתרונות האפשריים:
1.
אם מדובר בשאלונים או במסמכים אישיים, אפשר להכין שתי גרסאות, האחת פונה אל האדון והאחרת אל הגברת. כך, ללא סרבול ובלי שינוי נוסח מאולץ, כל מגדר יקבל את הניסוח המתאים לו.
למשל:
2.
עקיפת המכשול על ידי חיפוש ניסוח ניטרלי שיפנה לכל מי שיקרא אותו, גם למר X וגם לגברת Y. קיימים כמה פטנטים לעשות זאת. להלן 8 סוגי דוגמאות לגרסה השוביניסטית, ומולה הגרסה הניטרלית:
זהירות!
בניסיון לכתוב בניסוח המתאים לו ולה גם יחד, פעמים רבות חוטאים בטעות כתיב נפוצה. להלן הבהרה כיצד נכון לכתוב:
נו, תכלס?
לכל אחת מהשיטות הנ"ל יש יתרונות וחסרונות. על כך בטקסט משעשע ביותר שפורסם באתר SHIFT, מאת צפריר בשן.
בכתב העת הדיגיטלי אלכסון יש מאמר מעניין שכתב אורי מור, על הסיבות להתנגדות לכתיבה שוויונית. במאמר יש גם קישור לנייר עמדה של האקדמיה ללשון העברית בנושא, וגם למדריך לכתיבה שוויונית שכתבה דפנה איזנרייך מטעם "דברו אלינו".
דעה נוספת בנושא בכתבה העיר העברית האחרונה מאת עירית לינור ("ישראל השבוע", 3.9.2021).
כדאי לקרוא את מה שכתב רוביק רוזנטל בנושא: מי צריך את הנקודה המגדרית.
רבים מתייחסים לכתיבה ניטרלית מגדרית, כל אחד מנקודת מבטו. אני מסתכלת על הנושא מכיוון השפה, מנקודת מבט לשונית. לצפריר יש בלוג על כתיבה אפקטיבית, והוא מסתכל מנקודת מבט שיווקית. אורי מור מתייחס לנושא מנקודת מבט של הקשר בין שפה לחברה, ושל התפתחות השפה.
לסיום, נתקלתי באתר של עבריתה, מערכת של כלים טיפוגרפיים ליצירת שפה שוויונית לכל המגדרים. אני די משוכנעת שזה אינו הפתרון לכתיבה ניטרלית מגדרית, אבל בהחלט הגישה מעניינת. למשל: "דרושים/ות א.נשים טובות/ים" נראה כך:
התמונה שבראש הפוסט רצה ברשת, לצערי אני לא יכולה לתת את הקרדיט המפוקפק לכותב ההנחיות, וגם לא לראשון שפרסם זאת.
גם לך העברית עושה צרות עם זכר ונקבה? אשמח לשמוע על כך.
