איך שהזמן רץ!

שעון של פעם

הפוסט הפעם עוסק בבעיה שחוזרת על עצמה בספרים רבים שאני עורכת – בעיית הזמן.

אני לא מתכוונת לזמן שנעלם לנו, ופתאום אנחנו מגלים שהזדקנו, וגם לא לזמן שבורח לנו בין האצבעות, ולא הספקנו לכתוב את כל המכסה שתכננו. בעיית הזמן בסיפור קיימת כשהקורא הולך לאיבוד בממד הזמן. סיפורים "על־זמניים" שיכולים להתאים לכל תקופה הם נדירים. ברוב הסיפורים, הקורא זקוק להכוונה בממד הזמן, אחרת היצירה לוקה בחסר.

תפיסת הזמן נחוצה בשלוש רמות:

  1. מהו הזמן האבסולוטי שבו מתרחשת העלילה? (1960? 1995? 2001?)
  2. כמה זמן חלף בין סצנה לסצנה? (יום? חודש? שנה?)
  3. מהי עונת השנה, ומהי השעה ביום?

למה זה חשוב?

הכרת התקופה האבסולוטית שבה מתרחשת העלילה יכולה להעניק לסיפור עומק של משמעויות, מעבר למילים עצמן. הקורא יודע למקם את הסיפור בתפאורה הנכונה, עם כל המשמעויות הפוליטיות, התרבותיות והחברתיות המאפיינות את התקופה.

מסופר על אליזבת הצעירה, שבעלה לא מרשה לה לצאת מהבית ללא ליווי. אם הסיפור מתנהל בימינו, המשמעות היא שאליזבת איבדה את קולה, היא אישה כנועה שנמצאת במערכת יחסים לא טובה עם בעל שתלטן ואולי אף אלים. אותו סיפור בדיוק, אם נמקם אותו במאה ה־18, למשל, יקבל משמעויות שונות לחלוטין, בהתאם למוסכמות החברתיות של אותה תקופה.

ידיעת הזמן שחלף בין הסצנות, גם היא עוזרת למקם את הקורא בהלך הרוח הנכון.

דינה הצעירה והעליזה הופכת לשקטה ורצינית. אם חלף שבוע, הקורא מסיק שעברה עליה טראומה כלשהי, אבל אם חלפו כמה שנים, אולי הוא יבין שהיא התבגרה.

פעמים רבות יש משמעות גם לעונת השנה ולזמן ביום.

יעל מתוארת כאחת שלא מרבה לצאת מביתה. אם העלילה מתרחשת בחורף, ייתכן שהגשם והקור הם שמרתיעים את יעל, אבל אם זה אביב או קיץ, אולי יעל היא אישה לא חברותית, דיכאונית ומתבודדת. כל אלו משמעויות של העלילה שהקורא קולט בלי שהסופר צריך לספר על כך במפורש.

דני בן העשר משחק לבד בגן שעשועים. אם זה בוקר, נסיק שמדובר בילד עצמאי, שהוריו סומכים עליו שילך לשחק ויחזור. לעומת זאת, אם זה קורה מאוחר בלילה, הסקרנות מתעוררת – מה ילד קטן עושה ער בחוץ בשעה כזו? האם מישהו דואג לו? האם ברח מהבית?

חלק מהנאת הקריאה היא הבנה בין השורות ובין המילים, הבנת רמזים. ההנאה נפגמת כאשר הסופר מסביר לקורא כל דבר ודבר. על הסופר לתת לקורא את הכלים להבין חלק מהלכי הרוח והמשמעויות בעצמו, כלומר: עליו לזרוע רמזים לאורך הסיפור. ייתכן שהמסקנות של הקורא יהיו שגויות, שהוא לא יבין נכון את הרמזים. אז מה? הטעות תתברר בהמשך העלילה. אם הקורא כן יבין נכון, תהיה לו תחושת סיפוק והנאה.

מצד אחד, הקורא לא ייהנה אם הסופר "יאכיל אותו בכפית", ומצד אחר, הנאתו תיפגם אם לא יקבל מספיק נתונים כדי להבין את מה שלא כתוב. הדבר נכון עבור כל מרכיב בעלילה, וגם בנוגע לזמן בסיפור.

איך עושים זאת?

איך נותנים לקורא את תחושת הזמן האבסולוטית ואת תחושת הזמן שחלף?

הדרך העצלנית ביותר לעשות זאת היא לכתוב את התאריך המדויק. פעם אחת – מילא. לא הכי אלגנטי, אבל אפשרי. בספרים רבים התאריכים כתובים שוב ושוב (בכותרת הפרקים או במהלכם), כאילו הקורא מנהל רישום, וזוכר בדיוק את התאריך הקודם כדי להבין שחלפו שבועיים. לפעמים כותבים רק את השנה, אולי כך קל יותר לזכור ולעקוב, אבל גם פה מצפים מהקורא לנהל חשבונאות. הקורא לא יעשה זאת, והתמצאותו במרחב הסיפור תיפגם.

דרך עצלנית נוספת היא שימוש במילות זמן: "כעבור שנה", "שבועיים קודם לכן", "למוחרת היום" וכדומה. אין ספק שמילים אלו ימקמו את הקורא בזמן הנכון, אך האם זה יתרום לאיכות הספרותית של הסיפור? אני מציעה לעשות שימוש כזה במשורה בלבד.

כדאי לתת לקורא את תחושת הזמן בדרכים יצירתיות יותר, ומגוונות.

הזמן האבסולוטי

הדרך הטובה ביותר לספר על הזמן האבסולוטי של העלילה היא לתאר אירוע כלשהו המוכר לכול.

אם העלילה מספרת על משפחה בזמן בידוד בגלל הקורונה, הקורא יבין שהשנה 2020 או 2021 (אני ממש מקווה שלא 2022 והלאה). הוא ממוקם בתקופה הנכונה, עם כל המשמעויות שלה. אפשר לשבץ בעלילה אירועים פוליטיים והיסטוריים המוכרים לקהל היעד, למשל: "לאחר עלייתו לשלטון של בגין…" או "הם צפו בטלוויזיה בהתרגשות כשהודיעו על זכיית השיר 'הללויה' באירוויזיון" וכדומה.

הזמן שחלף

צילומים מהסרט "נוטינג היל", מעבר בין העונות

מי לא מכיר את הסצנה הנהדרת שבה יו גרנט המאוהב בג'וליה רוברטס הולך בשוק בנוטינג היל, ומזג האוויר משתנה סביבו? מומלץ לראות את הקטע הזה ב־YouTube. זוהי דרך נהדרת לתת לצופה את תחושת הזמן שחלף.

גם בספרות הכתובה אפשר לעשות זאת.

אם הסצנה מתרחשת בסתיו, אפשר לתאר את עלי העצים שהחלו לנשור ואת צבעיהם המרהיבים, ואם חורף – את הגשם שלא הפסיק לרדת. אפשר לתאר את דני לבוש בגופייה ובמכנסיים קצרים, וכך לקורא ברור שקיץ בלי שמסופר לו על כך במפורש; בהמשך גשם צפוי לרדת ודני לוקח מטרייה, וכך הקורא מבין שהחורף הגיע.

אם הסצנה מתרחשת בלילה, הדבר יובן מתיאור השקט השורר, אורות פנסי הרחוב וקולות הנחירה מהחדר הסמוך. אם הסצנה היא ביום, הקורא יבין זאת אם יתואר רחוב הומה אדם, חנויות פתוחות ואוטובוסים עמוסי נוסעים.

כמובן אלו רק דוגמאות, מצאו דרכים חרוצות להעביר לקורא את תחושת הזמן בלי לספר לו על כך במפורש, כיד הדמיון הטובה עליכם.

ציר הזמן

פעמים רבות הזמן שחלף אינו ברור גם לסופר עצמו. הדבר עלול להתבטא בסתירות בסיפור, למשל: עכשיו רינה בת חמש, וכעבור שנתיים היא בת שמונה…

לאחרונה ערכתי ספר מצוין שכתב מוטי ברקוביץ – "גביע של דם ואפר", בהוצאת אופיר ביכורים (צפוי לצאת לאור בקרוב). כדי להימנע מטעויות כאלה, מוטי יצר לעצמו כלי עזר נפלא, שאימצתי בשמחה עבור סופרים אחרים – טבלת אקסל העוזרת לעקוב אחר הזמן שחולף ולהתאים את העובדות לציר הזמן, כדי לא לטעות ולפגום באמינות הסיפור.

להלן דוגמה לטבלה עם הכותרות של מוטי, המשמשות לתיאור סיפור אחר (לא רוצה לקלקל לכם את ההנאה מספרו – רוצו וקנו!).

דוגמה: טבלת אקסל

עמודות A-H בטבלה הן "מאחורי הקלעים" של הסיפור, כלומר: מה שהסופר מחליט, בצורה מחושבת ויבשה. עמודות אלה נועדו להתמצאות של הסופר במרחב הזמן של הסיפור שלו. הן לא מיועדות לקורא.

בעזרת עמודות אלה, הסופר ממוקם היטב בממד הזמן של הסיפור, וכל שנותר לו הוא "לתרגם" את העובדות היבשות לכתיבה יצירתית.

הצד הימני באיורים הבאים מדגים איך הסופר מעביר את העובדות שבטבלה הנ"ל לתוך הסיפור שלו, ובצד השמאלי הבהרת הקשר בין הרמזים שנטועים בספר ובין מה שהקורא יכול להבין מהם על זמן הסיפור.

תפיסת הזמן נוסף
תפיסת הזמן

יש לך רעיונות נוספים איך להעניק לקורא את תפיסת הזמן? אשמח לשמוע.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  אולי יעניין אותך גם

   לשירותי עריכה לשונית, עריכה ספרותית או עריכה אקדמאית 

דילוג לתוכן