תמונה של דמות

על פיתוח דמויות אמינות / חלק א

איש הולך על חבל מעל קניון

תיאור טוב של דמויות דורש מידת מה של תחכום.

אם נקמץ בתיאורים, נסתכן בכך שהקורא ישכח את הדמות. אם נתאר יותר מדי, לא יישאר מקום לדמיון של הקורא.

תיאור הדמות לא חייב להיות אובייקטיבי. אפשר לתאר דמות בעיניים של דמות אחרת ו/או מנקודת מבטו של מספר בגוף ראשון: "אני לא מבינה מאיפה הביטחון העצמי של דודו, הרי הוא טיפש כל כך".

ברור שזהו תיאור סובייקטיבי, דעתה של הדוברת בלבד, וזה גם מה שהקורא ידע על דודו, אלא אם בהמשך יקבל נקודת מבט אחרת על אותה דמות. בדרך זו הקורא ילמד בין השורות גם על דמותו של דודו וגם על הדמות שתיארה את דודו.

כשאנחנו מכניסים דמות חדשה לסיפור כדאי לתאר אותה, אך זה שאנחנו יודעים עליה כל מה שיש לדעת לא אומר שצריך לספר הכול לקורא. הוא לא צריך לדעת כל פרט פיזי על כל דמות בספר. רוב הקוראים מעדיפים לדמיין בעצמם את הדמויות. לכן אני לא אוהבת לקרוא ספר אחרי שראיתי את הסרט המבוסס עליו, ולהפך.

אנחנו צריכים להעביר לקורא את תמצית הדמות, את מהותה, בשפה תיאורית טובה וקצרה. כל מילה חשובה.

קל לכתוב רשימת מאפיינים (שיער שחור, עיניים כחולות, נמוך קומה עם נמשים), אך הם לא אומרים דבר על הדמות. תיאור יבש זה מתאים להמוני אנשים. כשאנו מתארים דמות, עלינו להדגיש את הייחוד שבה, כדי שהקורא יבדיל בינה ובין דמויות אחרות בסיפור. יש לה צליעה קלה? צלקת בולטת? עין אחת חומה ואחת ירוקה? אלו דברים שיבדלו את הדמות מהאחרות.

עלינו לבחור בתבונה מה ברצוננו לתאר ומה מיותר. לרוב, תיאורים פיזיים הם חסרי משמעות, אך תיאור הבעות פנים יכול ללמד הרבה על הדמות שלנו, למשל: "למרות גבותיו הנוגעות זו בזו בהבעה זעופה, עיניו טובות ורחומות".

פנים עם הבעות

גם שפת הגוף יכולה לעזור בהבנת הדמות, למשל: "היא עומדת ללא ניע, גבה זקוף וסנטרה מזדקר, אגרופיה קמוצים".

מהתיאור אפשר להבין שמדובר בדמות מאופקת, גאה, כעוסה או מודאגת.

שימוש בחפצים אישיים יכול אף הוא לאפיין דמות, למשל: "תיקה נתפס בזיז שבלט מהקיר, וכל תוכנו נפלט והתפזר על המדרכה – שקית עם תפוח חצי אכול, מטפחת אף מבד, סוכריות מנטה, פנקס מספרי טלפון זעיר וארנק למטבעות".

הקורא מבין שהאישה המתוארת איננה מקפידה על טיפוח, שכן אין בתיקה מוצרי קוסמטיקה ואיפור המצויים בתיק של רוב הנשים. כמו כן, מדובר בדמות חסכנית (היא לא זורקת חצי תפוח אכול) ומיושנת (למרות העידן הדיגיטלי, עדיין נושאת פנקס טלפונים ידני ומשתמשת בממחטה רב־פעמית).

פעולות הדמות מלמדות עליה יותר מהמילים שהיא אומרת. כשהבעל אומר "אני אוהב אותך" בלי להראות זאת, המילים שלו לא שוות, נכון? אבל אם נתאר שבכל יום שישי הוא מגיע הביתה עם זר פרחים לאשתו, נבין שמדובר בדמות אוהבת, נדיבה ומתחשבת.

הפעולות יכולות גם להחליף תיאור פיזי. במקום "היא הייתה נמוכה", נכתוב: "היא חיפשה את השרפרף, כדי להגיע למדף שבעלה מגיע אליו בקלות רבה".

כדאי להמעיט בשמות תואר ולהעדיף פעלים. איזה תיאור עדיף, "היו לה עיניים כחולות" או "עיניה הכחולות חדרו אל מעמקי נשמתי"? התשובה ברורה, אף שבשני המקרים הקורא מבין שעיניה כחולות.

דרך נוספת לתאר דמות היא בעזרת דימויים ומטפורות, כך שהקורא יצליח לדמיין איך היא נראית. במקום "היו לה עיניים כחולות־אפורות" נכתוב: "עיניה כחולות־אפורות כְּיָם מתחת לשמי ענן".

ים ומעליו עננים

Photo by <a href="https://burst.shopify.com/@sarahpflugphoto?utm_campaign=photo_credit&amp;utm_content=High+Res+Sea+Kayaks+By+Ocean+Picture+%E2%80%94+Free+Images&amp;utm_medium=referral&amp;utm_source=credit">Sarah Pflug</a> from <a href="https://burst.shopify.com/beach?utm_campaign=photo_credit&amp;utm_content=High+Res+Sea+Kayaks+By+Ocean+Picture+%E2%80%94+Free+Images&amp;utm_medium=referral&amp;utm_source=credit">Burst</a

למרות זאת, כדאי להיזהר מליפול לקלישאות, כגון: "פניה לבנות כסיד" או "ליבו קשה כאבן".

מה לתאר ומתי?

לרוב, מובן שרצוי לתאר את הדמות במקום הראשון שהיא מוזכרת, אף שלפעמים העמימות מכוונת, כדי להעצים אלמנט הפתעה או להדגיש רעיון, למשל: דמות נחבאת אל הכלים שיוצאת ממחבואה רק בלילה, ואף אחד לא רואה אותה בבירור.

כשבאים לצייר את הדמויות במילים, לא מומלץ להקיא לנייר את התיאור של כולן בבת אחת. מלבד זאת שהקורא ישתעמם עד מאוד, הכול יתערבב לו, והוא לא יזכור מי זה מי. אם נספר במקום אחד על האישה שיש לה שיניים כשל סוס ובמקום אחר על האיש עם הטיקים, סיכוי סביר שהקורא יזכור מאפיינים אלה גם בהמשך הקריאה.

גם בתיאור אותה דמות, כדאי בכל פעם להתמקד במאפיינים אחרים שלה, שרלוונטיים לאותו שלב בסיפור, ולפזרם לאורך הספר.

סיכום

לְמה צריך לשים לב כשמנסים לפתח דמות לסיפור?

  1. להימנע מתיאור ארוך מדי
  2. להימנע מרשימת קניות של מאפיינים פיזיים
  3. להדגיש את הייחוד
  4. להתמקד בהבעות פנים ובשפת הגוף
  5. להיעזר בחפצים אישיים
  6. לאפיין את הדמות דרך פעולותיה
  7. להמעיט בשמות תואר ולהעדיף פעלים
  8. להיעזר בדימויים ובמטפורות
  9. לפזר את התיאורים של הדמויות השונות ברחבי הספר

לסיום, זכרו את העיקרון להראות, לא לספר. רצוי ליישם את הכלל הזה בתיאור הדמויות שלכם.

אשמח לדוגמאות ליישום העקרונות הנ"ל בספרים שקראת. זה המקום ↓

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  אולי יעניין אותך גם

   לשירותי עריכה לשונית, עריכה ספרותית או עריכה אקדמאית 

דילוג לתוכן