בעברית יש כללים מוגדרים לסדר מילים תקני במשפט. הקפדה על הסדר הנכון תביא לקבלת טקסט זורם במשלב בינוני־גבוה, ויש להקפיד על כך בטקסטים עיוניים או רשמיים. למרות זאת, לפעמים יש גמישות מה בסדר המילים במשפט. השינוי יכול להשפיע על הדגש במשפט או אפילו לשנות משמעות.
כדי להבין את סדר המילים התקני, עלינו להכיר את התחביר העברי, סוגי משפטים וחלקיהם – נושא, נשוא, תיאור, מושא, לוואי. על כל אלה למדנו בשיעורי הדקדוק, אבל מי זוכר?
בחלק הראשון של הפוסט אני מזכירה על קצה המזלג את המונחים הדקדוקיים הנחוצים להבנת סדר המילים הטבעי במשפט העברי. בחלק השני של הפוסט הדגמות לגמישות הקיימת במשפט העברי, וכן מודגמים שינויי הטון והמשמעות, בעזרת משפטים שבהם סדר המילים שונה.
סדר המילים הטבוע בדנ"א של העברית
ככלל, סדר המילים בעברית הוא: נושא – נשוא – מושא – תיאור.
- נושא המשפט הוא הסיבה שבגללה המשפט נוצר – המשפט מדבר על הנושא;
- הנשוא במשפט מדבר על הנושא – זהו פועל שהנושא עושה (דינה קנתה ספר) או תיאור הנושא (האיש שמן);
- המושא הוא הדבר שעליו מבוצעת הפעולה שמובעת בנשוא שהוא פועל, ובלעדיו המשפט אינו שלם (דנה קנתה ספר);
- התיאור אף הוא מתייחס לפעולה, אך אינו הכרחי לקבלת משפט שלם (דני אכל במהירות).
בראשית ברא אלוהים
זהו המשפט שיש לזכור כאשר מתלבטים בקביעת מיקום הנושא והנשוא – האם לכתוב קודם את הנושא ואחריו את הנשוא או להפך?
אם במשפט יש פועל בעבר או בעתיד (ברא), והמשפט פותח בתיאור (בראשית הוא תיאור זמן), נקדים את הפועל לנושא. אם הפועל הוא בהווה, שתי האפשרויות נכונות – ראשית אלוהים בורא / ראשית בורא אלוהים.
אותו כלל חל כאשר המשפט פותח במושא. אם המשפט הוא בלשון עבר, יקדם הנשוא לנושא – את הכיסא בנה רן. אם זהו משפט בהווה, שתי האפשרויות נכונות – את הכיסא רן בונה / את הכיסא בונה רן.
כלל זה תקף גם במשפט מורכב – משפט הכולל בתוכו שני משפטים, כי אחד מחלקיו (הנקרא פסוקית) הורחב למשפט שלם (המכיל נושא ונשוא). בחלק השני של המשפט המורכב הכתוב בלשון עבר או עתיד יקדם הנשוא לנושא. למשל: כשדני יגיע ימחא הקהל כפיים / הקהל ימחא כפיים כשיגיע דני (משפטים בעתיד) או כשדני מגיע הקהל מוחא כפיים / כשדני מגיע מוחא הקהל כפיים (משפטים בהווה).
בוקר טוב אליהו
חשוב להכיר את הכלל הזה ולהשתמש בו נכון, שכן במקרים מסוימים סדר המילים משפיע על המסר במשפט. למשל: באיזו שעה בא אליהו? במקרה זה הפועל קודם לנושא, ומכאן מובן שמדובר בלשון עבר – מתישהו בעבר אליהו בא, והדובר מעוניין לדעת מתי. לעומת זאת, במשפט באיזו שעה אליהו בא? הנושא קודם לפועל, ומכאן נבין שזהו משפט בהווה – אליהו בא תמיד בשעה קבועה, והדובר רוצה לדעת באיזו שעה זה קורה.
על כך כתב אבא דנדויד: "…מערכת של חוקים ממש, ולא סגנון ולא אופנה ולא הבלטה מיוחדת, אלא כך דרכה של עברית בכל הדורות". פעמים רבות סדר המילים במשפט העברי חשוב ומשפיע על המשמעות, ואינו סתם העדפה סגנונית של הכותב.
עד כה מדובר בנושא ובנשוא. ומה בנוגע לחלקי המשפט האחרים?
- לוואי הוא מילה המתארת שמות עצם (ולא פעלים). הוא יוצמד אל השם המתואר, בדרך כלל אחריו. הוא הלך עם כלב תוקפני.
אם הלוואי מתאר כמות, הוא יבוא לפני שם העצם:
רוב הצלחות נשברו.
אם יש כמה לוואים רצופים במשפט, יש חוקיות בנוגע לסדר שבו יופיעו.
השמלה האדומה (שם תואר) הראשונה (שם מספר) הזאת (כינוי רומז) של המעצב (לוואי שייכות) בחברה (צירוף יחס) עוררה הדים אתמול. - משלים שם תואר מוסיף מידע על שם התואר, ויבוא אחריו במשפט.
הילדה שמחה מאוד, כשגילתה שהוא חכם פחות ממנה.
(טעות נפוצה היא לכתוב 'מאוד', 'כל כך', 'יותר ו'פחות' לפני שם התואר). - תואר הפועל מוסיף מידע על הפועל, וגם הוא יבוא בדרך כלל אחרי הפועל.
הוא רוקד שם, והיא תרקוד מחר.
לעומת זאת, המילים 'כבר' ו'עדיין' יבואו לפני הפועל:
כבר הסתיים הסרט, והוא עדיין לא הגיע.
המילים 'בכלל', 'לגמרי' ו'לחלוטין' יבואו בסוף המשפט:
הוא שכח אותי לחלוטין. לא אהבתי את זה בכלל.
'אומנם' פותח משפט, ואחריו מופיעה מילת ניגוד:
אומנם ראיתי את הסרט, אך אני מוכן לראותו שוב.
גם מילים כגון 'אכן', 'אדרבה', 'לא ולא' ו'להפך' המתייחסות לאמירה קודמת יבואו בראש המשפט:
הוא חשב שאוהב את השמלה הזו. אכן אהבתי.
המילים 'אם כן' ו'אפוא' מציינות תוצאה של מה שנאמר קודם, אך מיקומן במשפט שונה: 'אם כן' תבוא בראש המשפט:
אם כן, תצא לחופשה בחו"ל;
'אפוא' תבוא בתוך המשפט:
אתה שחוק, עליך לצאת אפוא לחופשה בחו"ל. - משפטים מאוחים הם שני משפטים או יותר המחוברים יחד בעזרת מילת קישור כלשהי, המצביעה על קשר לוגי בין שני חלקי המשפט. מילת הקישור תבוא בתחילת אחד משני המשפטים:
הוא נכשל במבחן היות שלא למד / היות שלא למד הוא נכשל במבחן.
משנה סדר משנה משמעות
עד כה מפורטים כללים די קשיחים (ואם נודה על האמת, גם די משעממים), שסטייה מהם עלולה ליצור משפטים עמומים, מסורבלים או לא מובנים. במקרים מסוימים, גם אם נשנה את סדר המילים נקבל משפטים תקניים וטובים, אך משמעותם תהיה שונה.
סדר המילים במשפט חייב להיות בהתאם למסר שרוצים להעביר. למשל:
- ביום שלישי אסע לירושלים (ולא אעשה משהו אחר)
- אסע לירושלים ביום שלישי (ולא בימים אחרים)
- לירושלים אסע ביום שלישי (ולמקומות אחרים אסע בימים אחרים)
דוגמאות נוספות:
Photo by Pacto Visual on Unsplash
המילים 'גם', 'אף' ו'רק' עושות תמיד בעיות, ויש לתת עליהן את הדעת. הן ימוקמו לפני המילה שאליה הן מתייחסות.
Photo by Binyamin Mellish: https://www.pexels.com/photo/adult-chocolate-labrador-retriever-lying-on-brown-and-white-striped-textile-544269/
הומונימים וסדר המילים במשפט
בפוסט על הומונימים מוסבר המושג – מילים שאומרים וכותבים אותו דבר, אך משמעותן שונה לחלוטין.
במשפטים הבאים סדר המילים שונה (ובזאת הקשר לפוסט זה), אך בחלק מהם למילים יש משמעויות שונות. מיקומן במשפט מסייע להבהיר מהי המשמעות שאליה הדובר מתכוון:
רמי עובד ליד אופה בקונדיטוריה | רמי אופה ליד עובד בקונדיטוריה | אותה מילה היא שם עצם וגם פועל |
פסנתרן מנצח מדריך | מנצח מדריך פסנתרן | |
הבית נבנה סמוך לים האדום | הבית האדום נבנה סמוך לים | צירוף שהופרד (הים האדום) (דג זהב) |
יש בכלי דג זהב | יש בכלי זהב דג | |
רפי רועש במקום סגור | רפי סגור במקום רועש | אותה מילה יכולה להיות תואר או פועל |
אני חמה בתוך דירה בוערת | אני בוערת בתוך דירה חמה | |
חתול קטן יושב על שטיח גדול | חתול גדול יושב על שטיח קטן | שתי מילות תיאור |
כלב חום רץ במדבר צהוב | כלב צהוב רץ במדבר חום | |
הכלב כועס כשהחתול אוכל | הכלב אוכל כשהחתול כועס | הנושא/נשוא מתחלפים |
דנה נמה, רמה קמה | רמה נמה, דנה קמה | |
חתול יפה בא למרפסת | יפה, חתול בא למרפסת | תיאור זהה למילת קריאה |
הכלב הזה לא גדול | הכלב הזה גדול, לא? |
משנה סדר משנה דגש
במקרים אחרים, סדר המילים במשפט גמיש, ושינוי בו לא ישנה את משמעות המסר אלא רק את מה שהדובר רוצה להדגיש – החלק הראשון במשפט.
לדבריו של אבא בנדויד: "הקדמת הפועל היא אפוא אחת מסגולותיה של העברית לתכלית מיוחדת: נותנת היא תבל דינמי בשעת מסירת עובדות שיש בהן משום הכרזה או סנסציה, הוא הפלפל החריף שבסגנון העיתונות".
למשל, מתו כל הדגים במים המזוהמים!
דוגמה נוספת לדגש שונה בהתאם לסדר המילים במשפט, שאיננה קשורה לעיתונות: יש הבדל בין הילדה יפה (הצהרה על עובדה) ובין יפה הילדה. במשפט השני יש מעין תמיהה – איך היא יצאה יפה להורים מכוערים?
לפעמים משפטים מאורגנים כך שהפואנטה של המשפט תישאר לסוף. למשל, משפטים בהווה שבהם הנשוא קודם לנושא הם משפטים שבהם חבויה שאלה, למשל: בקרוב עומד לצאת לאור הספר שלי. אפשר לראות זאת כשאלה: בקרוב עומד לצאת לאור… מה? הפואנטה היא הספר שלי.
ביצירות ספרותיות או בשירה אפשר לשנות את סדר המילים כדי למשוך תשומת לב למבנה לא שגרתי וליצור עניין. למשל, ירושלים – הרים סביב לה (במקום סביב ירושלים יש הרים).
פעמים אחרות הקצב והמצלול הם שיקבעו את סדר המילים במשפט, ולא הכללים הנוקשים. דוגמה לשני משפטים לפי הכללים, אך רק אחד מהם מתנגן טוב (בוודאי לא תתקשו לזהות איזה מהשניים): בדרום ספרד ירד ברד הערב / ברד ירד בדרום ספרד הערב.
אורך המשפטים קשור אף הוא למקצב שלהם, ולהבנת המשפט. אם המשפט קצר, אין בעיה להבינו בסדר המילים הטבעי: מזג האוויר הגשום נמשך; אך אם המשפט ארוך, עד שנגיע לסופו נשכח במה מדובר (מיהו הנושא) ואנו עלולים להזדקק לקריאה חוזרת כדי להבין: מזג האוויר הגשום, שגרם להצפות רבות בכל הארץ ולסגירת כבישים ראשיים, ובעקבותיו פקקי ענק השתרכו לאורך קילומטרים רבים, נמשך. במקרה כזה עדיף להקדים את הנשוא: נמשך מזג האוויר הגשום, שגרם להצפות רבות בכל הארץ ולסגירת כבישים ראשיים, ובעקבותיו פקקי ענק השתרכו לאורך קילומטרים רבים.
ומה באנגלית?
ולסיום, עוד על סדר המילים במשפט באנגלית – מיקום של מילה אחת בלבד משנה לחלוטין את משמעות המשפט. את שלושת המשפטים הראשונים אפשר לתרגם לעברית בשינוי מיקומה של המילה "רק", שני המשפטים האחרונים לא עוברים בתרגום כפי שהם, אלא נדרש לשנות את המילה "רק", דבר שחורג מתוכן הפוסט הזה.
אני רוצה לשמוע את דעתך בנושא
רוצה אני לשמוע את דעתך בנושא
את דעתך בנושא רוצה אני לשמוע
את דעתך בנושא אני רוצה לשמוע
את דעתך בנושא – לשמוע רוצה אני
