הגשתם טקסט לעריכה שבו מילים שאני קוראת להן "מילות סיום רשימה" – ועוד, וכו' (כלומר: וכולי), וכדומה, וכיוצא בזה, ואחרים, וכן הלאה או וכך הלאה – וקיבלתם בחזרה טקסט בלי מילים אלה? בפוסט זה מוסבר מדוע הן נמחקו, ומהם השיקולים לקיומן.
ספוילר: נדיר שיש הצדקה לקיומן.
תחילה, בואו נבין מה תפקיד המילים האלו.
נמצא מילות סיום רשימה (באנגלית: etc.) לאחר שנמנו כמה פריטים ברשימה, והן נכתבות כדי שהקורא ידע שקיימים ברשימה פריטים נוספים, שלא צוינו במפורש.
קיימות סיבות לכך שכותב משתמש במילות סיום רשימה במקום לפרט את הרשימה כולה. לפעמים יש לכך רציונל: ייתכן שהפירוט אינו רלוונטי למסר, ייתכן שמספר המילים הכולל המותר מוגבל, ייתכן שהרשימה עדיין לא נקבעה סופית. אבל הרבה פעמים מדובר בעצלות של הכותב או בניסיון לתת רושם שיש יותר פריטים ברשימה, אף שבפועל לא בהכרח כך המצב.
עכשיו, כשראינו מה תפקידן של מילות סיום רשימה וסקרנו סיבות אפשריות להופעתן בטקסט (לפני עריכה), נוכל להתעמק בשיקולים שתוכלו להפעיל כדי להחליט אם להוסיף מילים אלה לטקסט שלכם.
ההתייחסות למילות סיום רשימה שונה בסוגי הטקסטים השונים – ספרותיים, אקדמיים ועיוניים – ובקשר בין פרטי הרשימות (עוד על הבדלים בין טקסטים ספרותיים לעיוניים תוכלו לקרוא בפוסט 10 הבדלים בין כתיבה אקדמית־עיונית ובין כתיבה ספרותית).
1. סוג הטקסט: טקסטים ספרותיים
כתיבת רשימות יכולה להיות כלי ספרותי להכתבת הטון, הקצב והמשמעות בסיפור. רשימות יכולות לשמש לבניית העולם שהסופר מנסה לתאר. אין הכוונה לרשימות מכולת, רשימות ארוכות ומייגעות שעלולות לפגום בזרימה הטבעית של הסיפור. אבל רשימות שכל פריט בהן נבחר בקפידה דווקא מוסיפות לאווירה. למשל:
היו בחדר כיסאות שבורים, שולחנות הפוכים, וילונות קרועים, רצפה מלוכלכת, קורי עכביש בפינות וחלונות מאובקים.
במקרה כזה, נוצרת בראשו של הקורא תמונה ברורה לתפאורת הסיפור (עוד על כך בפוסט גם לסיפור יש תפאורה).
ברשימות המצויות בטקסטים ספרותיים אפשר למצוא חפצים, רגשות, דמויות או מעשים. במקרים אלה לא נוסיף מילות סיום רשימה, שכן יפעלו הפוך מכוונת הכותב ויגרעו מהאווירה. כתיבתן תיתפס כעצלות של הסופר שמשאיר לקורא להשלים כראות עיניו במקום להתעמק בתיאורים שאמורים לתרום לאווירת הסיפור ולקצב שלו.
השוו את התחושה המתקבלת אם המשפט של הרשימה יוצרת האווירה שלמעלה יהיה כתוב אחרת:
היו בחדר כיסאות שבורים, שולחנות הפוכים וכו'.
או ללא רשימה כלל:
החדר נראה מוזנח.
תסכימו איתי שבשני המשפטים האחרונים התמונה מעורפלת ומפחיתה מהאפקט הסיפורי. נדמה שהסופר התרשל בתפקידו, נמנע מתיאורים, ומקום זאת השתמש במילות סיום רשימה והעביר את אחריות ההשלמה לקורא. מצד הקורא, התנהלות זאת פוגעת בעומק חוויית הקריאה. אומנם חלק מההנאה היא הבנה בין השורות בלי שכל דבר יוסבר בפירוש (ראו על כך בפוסט הסברים מיותרים), רק שזה לא המצב במקרה שהודגם.
כפי שציינתי במיני פוסטים המצביעים על מוקשים בכתיבה, גם כאן דיאלוג הוא יוצא מהכלל (ראו בפוסטים ככה מדברים? / על שפת הדיאלוג חלק א' וחלק ב'). לכן, בדיאלוג אפשר לכתוב:
"תעזוב אותי עכשיו, אני ממש עסוקה – כביסה, בישול, ניקיונות וכו'".
אבל בשפת המספר:
היא רצתה שיניח לה, יומה עבר עליה בכביסה, בבישול ובניקיונות.
ראינו שהשימוש במילות סיום רשימה אינו מתאים לקטעי המספר בטקסטים ספרותיים, ונותר לנו לבדוק אם יש להם תפקיד בטקסטים אקדמיים ועיוניים.
2. סוג הטקסט: טקסטים אקדמיים וספרי עיון
בטקסטים אקדמיים או בספרי עיון אומנם אפשר להוסיף מילות סיום רשימה, אך רק כאשר מתקיימים תנאים מסויימים. בפועל, ברוב המקרים לא נכון לעשות זאת.
מתי כן, ובעיקר – מתי לא? המשיכו לקרוא.
עבור כל רשימה, עלינו לבדוק שלושה פרמטרים, בטרם נחליט אם ראוי להוסיף מילות סיום רשימה.
א. האם הרשימה ממצה?
אם איננו יודעים מה עוד שייך לרשימה, לא נוסיף מילות סיום רשימה.
בגלגולי הקודם כמורה למדעים, כאשר בחנתי תלמידים בבחינות בעל פה על עבודות שהגישו, מילות סיום רשימה היו כסדין אדום. כשהייתי רואה רשימה שבסופה מילים אלה, פשוט שאלתי – מה עוד? הרי המילים האלה מעידות על כך שהרשימה איננה מלאה, ותלמיד שבקי בחומר אמור לדעת מה השמיט. לא זכור לי תלמיד שידע לענות על השאלה.
אין טוב מזה כדי להדגים את המוקש המובנה במילות סיום רשימה. לא רק שעליכם להכיר את הרכב הרשימה שממנה ליקטתם פריטים, אלא גם עליכם להיות מוכנים להסביר למה החלטתם על הפריטים שבחרתם כמייצגים את הרשימה.
ב. האם הרשימה כה ארוכה ולכן לא סביר לפרט את כולה?
אם הרשימה קצרה אין מניעה לציין את כל הפרטים השייכים לה, ועל כן אין טעם במילות סיום רשימה. נניח שיש ברשימה 5 מרכיבים בלבד, למה לא לנקוב בכולם במקום לנקוב ב־3 מהם ולהוסיף "ועוד"?
למשל:
בבריכת המחקר שחו דגי זהב, מדוזות קטנות, צפרדעים וכו'.
מה הקורא מבין? שיש בבריכה הרבה בעלי חיים ימיים נוסף על אלה המצוינים. כאשר יתברר שיש רק עוד שני פריטים שלא הוזכרו, תוּרם גבה – האם המחבר מנסה לשדר רושם אחר מהמציאות? במקרים כאלה, במקום "וכו'" עדיף לציין את כל מרכיבי הרשימה:
בבריכת המחקר שחו דגי זהב, מדוזות קטנות, צפרדעים, סרטנים ושבלולים.
ג. אופי הטקסט (מיהו קהל הקוראים המיועד)?
כתיבה אקדמית המיועדת לקהל אקדמי־מקצועי צריכה להיות ספציפית ומדויקת, ואין להסתמך בה על הקורא שימצא את ה"ועוד" בכוחות עצמו. על כן לא נוסיף מילות סיום רשימה בעבודות אקדמיות.
למשל, בפרק המתאר את מהלך המחקר, חובה לציין כל גורם וגורם שנבדק. במקרה כזה, גם אם הרשימה ארוכה, עלינו לכתוב את כולה:
החוקר בדק את המשתנים הבאים: גיל, מין, מצב סוציו־אקונומי, מוצא, דת, רמת השכלה, מקום מגורים, מצב בריאותי, גובה ומשקל.
ולא:
החוקר בדק משתנים שונים: גיל, מין, מצב סוציו־אקונומי ועוד.
בניגוד לעבודות אקדמיות, ספרי עיון מיועדים לקהל רחב יותר. פה הדיוק המלא חשוב פחות, ועל כן יש גמישות.
רק בטקסטים עיוניים שאינם אקדמיים, ורק אם הרשימה ארוכה, אפשר לציין חלק מפרטי הרשימה ולהוסיף מילות סיום רשימה – אך למה לעשות זאת?
אם הרשימה נותנת דוגמאות בלבד, עדיף לכתוב לפניה מילה המעידה על כך – "למשל", "כמו", "לדוגמה", "כגון". במקרה כזה ברור מראש שהרשימה איננה כוללת את כל האפשרויות. מילות דוגמה אלה עדיפות, כי הן ברורות יותר ממילים כגון "ועוד" או "וכו'".
בכל מקרה, אם הוספנו מילות דוגמה לא נוסיף מילות סיום רשימה ולהפך, שכן יש בכך מן הכפילות.
3. האם יש קשר בין מרכיבי הרשימה?
אם בכל זאת בחרנו להשתמש במילות סיום רשימה בטקסט העיוני, באילו מהמילים נבחר? במילים אחרות, האם כל מילות סיום רשימה זהות לחלוטין, ונוכל לשלוף מהרשימה כל אחת מהן כרצוננו?
האקדמיה ללשון העברית אינה מציינת שקיים הבדל בין המילים המשמשות כמילות סיום רשימה. לכאורה אפשר להסיק שהבחירה בידינו.
בכל זאת יש הבדל בין המילה "וכדומה" למילות סיום רשימה אחרות.
המילה "וכדומה" משמעותה – ודברים דומים לכך. היא משמשת להצביע על פריטים נוספים מאותו סוג של אלה שהוזכרו. מילות סיום רשימה אחרות משמשות להוספת פריטים לרשימה שאין בהכרח דמיון בין מרכיביה.
עלינו להבחין בין רשימות שקיים קשר ענייני בין מרכיביהן, ובין רשימות שהקשר הענייני רופף.
כאשר הרשימה ארוכה ויש קשר בין מרכיביה, כל אחת ממילות סיום הרשימה תתאים. למשל:
הוא מנגן בכל כלי המיתר: גיטרה, כינור, מנדולינה וכדומה.
הכותב אינו מעוניין לפרט את כל כלי המיתר, והקורא יכול להכיר כלי נגינה נוספים המתאימים לרשימה (הדמיון ביניהם מתבטא בכך שכולם כלי מיתר), גם אם הם לא מצוינים בפירוש.
לעומת זאת, במשפט הבא הקשר בין מרכיבי הרשימה רופף:
יש לה תחביבים רבים: משחקי מחשב, ציור, כדורסל וכדומה.
מה אומר ה"וכדומה" הזה? הרי הקורא יכול לחשוב על תחביבים שונים, ובוודאי לא כולם תחביביה. אין בהכרח דמיון בין תחביב אחד לאחר. לכן, היות שאין קשר ענייני בין מרכיבי הרשימה, נוכל להשתמש בכל מילת סיום רשימה מלבד "וכדומה".
נוכל, ועדיין גם כאן עדיף לוותר עליהן לחלוטין, ובמקום מילת סיום רשימה לבחור באחת משתי האפשרויות הבאות:
- נכתוב לפני הרשימה מילת דוגמה – "למשל", "כמו" או "כגון" – וכך ברור שבחרנו לא לפרט את כל תחביביה.
- נפרט את כל תחביביה, גם אם הרשימה ארוכה.
מה למדנו?
בפוסט זה ראינו מקרים מייצגים שבהם אנשים נוהגים להוסיף מילות סיום רשימה, אף שלא נכון לעשות זאת.
ראינו מקרה אחד בלבד שבו אפשר להוסיף מילות סיום רשימה, אך עדיין עדיף לוותר עליהן.
מתי אין להוסיף מילות סיום רשימה?
- בקטעי המספר בטקסטים ספרותיים
- ברשימות קצרות וסופיות
- כאשר יש הכרח לפרט את כל מרכיבי הרשימה
- במשפט שבו מופיעות לפני הרשימה מילות דוגמה
מתי אפשר להוסיף מילות סיום רשימה?
- בדיאלוגים של טקסטים ספרותיים
- בספרי עיון שבהם ניתנות רק דוגמאות אחדות מתוך רשימה ארוכה (ללא מילות הדוגמה)
אומנם מילות סיום רשימה מצויות בשפה העברית, אך למעשה אין שום צורך להשתמש בהן ברשימות. תשמחו לדעת שהן לא מיותרות אלא משמשות בהקשרים אחרים החורגים מהנושא של פוסט זה. למשל, המילה "וכו'" באה אחרי מובאות חלקיות:
בראשית הפיוט ואחרי כל בית חוזרים על החרוז "צור משלו אכלנו" וכו' (דוגמה ממילון רב־מילים).
האם אי פעם חשבת כך על הרשימות שלך?
