גם לסיפור יש תפאורה

אולם תיאטרון

איך סופרים קובעים את התפאורה הנכונה לספרם? כיצד הם ממקמים את הקורא במקום ובזמן, וכיצד הם גורמים לו להיכנס לסיפור, כאילו הוא באמת שם? 

תיאורי רקע טובים הם בדיוק כמו מקומות בלתי נשכחים שהיינו בהם, וחרותים בזיכרוננו לעד. אם נעצום את עינינו נוכל לדמיין את עצמנו במקום הנפלא שבו ביקרנו. כך גם בקריאת ספר טוב – נוכל לראות בעיני רוחנו את עצמנו בתוך הסיפור, גם אם מדובר במקום שקיים רק בדמיונו של הסופר.

תפאורת הסיפור

היכן הסיפור מתרחש ומתי – זוהי התפאורה של הסיפור.

מתי הסיפור מתרחש, כלומר זמן הסיפור, כולל את התקופה (המאה ה־18, ה־20 או ה־21 או שנת 1743, 1980 או 2023), וגם את העוֹנה, את הזמן ביום ואפילו שעה נקובה. על דרכים להעביר לקורא את תחושת הזמן האבסולוטי בסיפור והזמן שחלף תוכלו לקרוא בפוסט איך שהזמן רץ!

בפוסט זה הדגש הוא על היכן הסיפור מתרחש – התפאורה הפיזית.

מיקום הסיפור כולל את האזור הגיאוגרפי (למשל, תל אביב בישראל, פריז בצרפת, ניו דלהי בהודו), כמו גם את האזור הספציפי שבו הסצנה המתוארת מתרחשת –  ביתה של הדמות, חדר הכושר שבו היא מבקרת או הפארק שבו היא רצה.

למיקום השפעה על האווירה של הסיפור. לא סתם בסיפורים רומנטיים הזוג האוהב נמצא במקומות קטנים, חמימים ונעימים, ולעומתם סיפורי אימה מתרחשים במקומות נידחים, גדולים ומפחידים – בבקתה בהרים, בחניון מכוניות או בטירה קרה וחשוכה.

האזור הגיאוגרפי

מפה ישנה

גם אם הסיפור בדוי, הרקע האמיתי שלו יקנה אמינות לסיפור כולו. בפוסט חמש דרכים לזרוק את הקורא מהסיפור כתבתי על כך שהקורא נשאב לחלוטין לתוך סיפור טוב ושוכח מהעולם שסביבו. אם הוא נתקל במשהו שאינו אמין, שאינו מתיישב עם ההיגיון, הוא מאבד את מעורבותו בסיפור. זה משהו שסופר ממש לא רוצה שיקרה.

לדוגמה, אם הסופר ממקם את הסיפור במיקום גיאוגרפי קיים ומוכר, האמינות תיווצר רק אם התיאור של הסביבה יהיה תואם במאפייניו הפיזיים והתרבותיים למיקום הגיאוגרפי שבחר. להמחשה, אם הסופר מספר על חייה של צעירה שחיה בתל־אביב, הקורא לא "יקנה" את הסיפור אם יתואר שהבחורה הלכה במרכז העיר בשעות אחר הצוהריים המוקדמות, ושקט שרר סביב – לא אנשים ולא רכבים. זה פשוט לא אמין, זו לא תל־אביב.

גם בסיפורי פנטזיה, שבהם לא מצפים לעלילה המתאימה למציאות של חיינו, חייב להיות היגיון. הסופר בונה בסיס למציאות אחרת עם חוקים משלה, ואחריותו להעביר לקורא את אותה מציאות. יש סופרים שעושים זאת בעזרת תיאורים לאורך העלילה, יש הבוחרים לצרף לספר מפה של סביבת ההתרחשות (דוגמה בולטת מעולם הפנטזיה היא מפת Middle Earth שיצר טולקין; דוגמאות רבות קיימות בספרי מסתורין, ומלכת הז'אנר, אגתה כריסטי, השתמשה בהן לא פעם בספריה, כולל מפת אחוזת סטיילס ומבנה קרון הרכבת של האוריינט אספרס). ייתכן גם שהסופר ישתמש בתפאורה גיאוגרפית אמיתית, אך יבחר לשנות משהו בתוכה. המשך הדוגמה של תל־אביב: בסיפור כזה תהיה זו אותה תל־אביב שאנו מכירים, אך חיי העיר ללא הפסקה נעלמים בשל מפלצת שבאה להשמידה.

לאחר שהסופר בנה את המציאות ואת חוקיה הוא מחויב להם, ואם יחרוג יצא הקורא מהסיפור וישקיף עליו מבחוץ, רגע לפני עזיבת הספר.

האזור הספציפי שבו הסצנה המתוארת מתרחשת

צילום של אישה המביטה מהסלון החוצה דרך חלון גדול

אל תטעו לחשוב שאם מתוארת סביבה שאיננה מופיעה בגוגל מפות, אז הקורא לא ישים לב אם יהיו תיאורים שאינם אמינים או חסרים. אם הסצנה מתרחשת בחדר של בחורה, הסופר יכול לתאר את הווילונות שבביתו, את המיטה מהבית שבו גדל, את הארון מסרט שראה לאחרונה וכו'. אומנם החדר המתואר אינו קיים במציאות, אך הוא יכול להיות קיים, ולכן התיאור אמין. 

בתיאור הסביבה הספציפית של הדמות הסופר אינו כבול לתיאור מסוים קיים. יש לו גמישות לתאר תפאורה המשרתת את צרכיו. כלומר, מטרת התיאור אינה רק לעזור לקורא לדמיין את הרקע. הוא יכול לרמז על מידע בלי לספר עליו ספציפית (ראו בפוסט להראות, לא לספר). אם הבחורה חיה בתל־אביב בדירת שלושה חדרים ללא שותפים, תיאור ביתה יהיה דרכו של הסופר לרמז שכסף אינו חסר לה. אם ברצונו להעביר מסר שהבחורה נטולת אמצעים אך מתעקשת לחיות בתל־אביב, הוא יתאר דירה עם מטבחון בפינה אחת, ארון שדלתו בקושי נפתחת כי היא נתקלת במיטה ושירותים ומקלחת בגודל של תא טלפון של פעם.

חשוב לציין שבדוגמה כגון זו, הסופר צריך להיות מודע לכך שאולי לא כל אחד מכיר את תל־אביב ואת מאפייניה. חשוב להבחין בין רמזים אוניברסליים, כמו הזקנה שאינה יכולה לעלות במדרגות, ובין רמזים קשורי תרבות, כגון יוקר המחיה בתל־אביב. סביר להניח שכל דובר עברית מודע לעלויות השכירות בתל־אביב, והקורא יבין את הנרמז בין השורות. לעומת זאת, אם הספר יתורגם לשפות אחרות, משמעויות סמויות אלה יאבדו. עוד על כוונת הסופר ועל הבנת הקורא תוכלו לקרוא בפוסט תקשורת בין הכותב לקורא.

בחירת התפאורה

סיפור העוסק ב"ילד טבע" אינו יכול להתרחש בתל־אביב, וסיפור העוסק בחיי לילה סוערים אינו יכול להתקיים בקיבוץ נידח בצפון הארץ. כמובן ייתכן שבסיפור יהיו כמה וכמה תפאורות. הילד אוהב הטבע יכול לנסוע עם הוריו לעיר הגדולה, ובחורה שכל לילה מבלה במועדון אחר יכולה לנסוע לסוף שבוע להוריה בפריפריה.

הסופר חייב לדעת היכן סיפורו מתנהל במישור הפיזי ובמישור הזמן, כדי שיוכל לכתוב תפאורה אמינה. עליו לדעת:

  • באיזו מדינה הסיפור מתרחש, גם אם הסופר בוחר לא להכריז על המיקום בשמו הגיאוגרפי, והיכן באותה מדינה (בעיר מרכזית, בפריפריה, בכפר)? חשוב שהוא יספר לעצמו היכן סיפורו מתנהל, כדי לתת תיאורים טובים ואמינים, גם אם הקורא לא יזהה בהם את המיקום המדויק. למשל, סופר כזה יכול לתאר את רומא כפי שהיא, אבל הוא לא יזכיר את הקולוסיאום או את המדרגות הספרדיות, שיסגירו את המיקום שרצה להסוות.
  • כיצד המיקום הפיזי משפיע על חיי הדמויות? האם הוא מקדם אותן או מעכב אותן? אם הוא לא משפיע עליהן, למה לבחור תפאורה כזו?
  • אם התפאורה היא מקום אמיתי, כמה מחקר נדרש מהסופר כדי לתאר אותה בצורה אמינה? אם היא רק מבוססת על מקום אמיתי, כמה מהתיאורים יהיו אמיתיים וכמה מומצאים?

כאשר סופר כותב על מקום אמיתי שמעולם לא ביקר בו או מקום שביקר בו כתייר לזמן קצר בלבד, רצוי שלא ידגיש את המקומות המפורסמים בלבד. הקורא יקלוט מייד את חוסר הבקיאות (במיוחד אם מדובר בקורא שמכיר היטב את המקום המתואר), וזה יתבטא כחוסר אמינות בסיפור.

לסופר כדאי לבחור מיקום שהוא מכיר היטב, ואם הוא בוחר אזור שאינו מכיר, כדאי לו לבקר פיזית במקום ולהסתובב באזורים פחות מתוירים, כדי למצוא מיקום אישי יומיומי עבור הדמויות שלו. אם אין אפשרות לנסוע למקום הרצוי, אפשר להיעזר בתמונות תלת ממדיות (למשל Instant Street View), שבעזרתן אפשר לטייל ברחובות ולראות את הסביבה. אפשרות נוספת היא להמציא יישוב בתוך מדינה קיימת. כך אי־אפשר לתפוס את הסופר בטעות, ובכל זאת היישוב הדמיוני יהיה מבוסס על התרבות של אותה מדינה שבחר.

אחרי שהסופר מבהיר לעצמו את הנקודות הנ"ל ומגיע להחלטות, הוא יכול לרדת לפרטים.

תיאור התפאורה

עכשיו, כשבחרתם את התפאורה, היעזרו ב־5 קווים מנחים שיסייעו לכם לתאר אותה עבור הקורא.

1. הימנעו מפירוט יתר

אם הסופר יתאר תיאור מדויק ומפורט, כמעט כמו מפרט הנדסי־אדריכלי שמאפשר בנייה מדויקת, הקורא יאבד את חוט העלילה, ישתעמם ויעזוב את הספר. לא כל פרט ופרט צריכים להופיע בתיאור התפאורה, כדאי לתת תיאור תמציתי ומדויק.

אחת מהנאות הקריאה, שנלקחת מאיתנו בעת צפייה בסרט, היא היכולת לדמיין את התפאורה, ואין שניים שידמיינו בדיוק את אותו דבר. אל תפרטו יתר על המידה, השאירו מקום לדמיון של הקורא.

כתבו פרטים חשובים שרלוונטיים לסיפור, ולא בהכרח את כל הפרטים. למשל, תיאור בית בשתי קומות וחצר מוזנחת, שבו גרה אלמנה זקנה, שישנה על הספה בסלון שבקומה הראשונה. גם בלי שהסופר יספר על כך בפירוש (ראו בפוסט להראות, לא לספר), הקורא יכול להסיק שהיא כבר מתקשה לעלות במדרגות לחדר השינה שלה שבקומה השנייה, שהיא חלשה מכדי לעבוד בגינה ושאין לה כסף להעסיק גנן. בזאת לא מסתיים תיאור הנכס של האלמנה, זו רק ההתחלה.

2. כתבו תיאורים במנות קצובות

התפאורה היא כלי לקידום הסיפור, ולהקניית אווירה שתסחף את הקורא פנימה. לכן לא נתאר הכול מההתחלה. כל תוספת לתיאור בהמשך הסיפור תוסיף הצצה לסביבה האישית של הדמות ולהבנתה. הקורא יקבל עוד ועוד הצצות – אולי המטבח הישן של האלמנה או חדר של בנה המנוח שנותר ללא שינוי. תפאורה טובה היא נדבך נוסף בעלילה לאורך הסיפור כולו.

רצוי לא לחזור על תיאורים שכבר ניתנו, אלא אם הם משרתים את העלילה – אם משהו השתנה בסביבה. נכתוב תיאורים כאשר יש שינוי שחשוב להעביר לקורא – מקום חדש או זמן אחר ביום שמשפיע על האווירה.

3. הדגישו את הייחוד

התפאורה היא חלק מהעלילה, ואפשר להתייחס אליה כאל דמות נוספת בסיפור. בפוסט תמונה של דמות כתבתי שכשמתארים דמות יש להתעכב על הייחוד שבה, ולא רק על מאפיינים פיזיים שיכולים לתאר המוני אנשים אחרים (צבע עיניים ושיער, גובה וכדומה). כך גם בתיאור המקום – בכל עיר יש רחובות, בתים, חנויות וכדומה. מה בכל זאת מיוחד ומעניין בעיר המסוימת שבה מתרחש הסיפור?

כדי למצוא את הייחוד אפשר לנסות לענות על השאלות הבאות:

  • מהי ההיסטוריה של האזור?
  • מהו מזג האוויר שם בכל עונה?
  • מהם האתרים המוכרים ביותר באזור?
  • מה מאפיין את מקום מגוריהם של רוב התושבים באזור?
  • כיצד מתניידים באזור (הליכה, נהיגה, תחבורה ציבורית)?
  • מדוע אנשים אוהבים (או לא) לגור או לבקר באזור?

גם אם התפאורה איננה מקום קיים אלא המצאה של הסופר, עדיין הוא צריך להבהיר לעצמו את השאלות האלה ושכמותן.

4. פַּתְּחוּ את הקשר של הדמות עם סביבתה

עבור כל אחת מהשאלות שבסעיף 3, על הסופר להבהיר לעצמו כיצד התשובה שנתן משפיעה על הדמויות שלו – איך הדמות תופסת את סביבתה? איך היא מגיבה לסביבתה? אם הדמות אדישה לחלוטין לסביבתה (אין קשר של אהבה, שנאה או גם וגם), הרי הסיפור יכול היה להתקיים בכל מקום אחר באותה מידה.

בעזרת יחסה של הדמות לסביבתה אפשר לתת לתפאורה נקודת מבט סובייקטיבית.

האם הזקנה אוהבת את ביתה המוזנח שבו גרה כל חייה, תחילה כילדה בבית הוריה ואחר כך כבעלת משפחה בעצמה, בבית שירשה? האם היא שונאת את ביתה הגדול מדי עבורה אך לכודה בו ללא אפשרות לעבור למגורים שמתאימים לה יותר? לא מומלץ לכתוב בפירוש מה חשה הדמות לתפאורה שסביבה, יחסה צריך להיות מובן מהסיפור עצמו. למשל, נניח שהסיפור מסופר מנקודת מבטה של הזקנה:

לְהַגְבָּרַת ההשפעה של התפאורה אפשר שהיא תאתגר את הדמות ו/או תסייע לה.

אתגר לדוגמה: אישה מבוגרת שצריכה לחצות כביש סואן ורחב שיש בו מיעוט מעברי חציה. היא חוששת לחייה, ונאלצת בחום ובלחות לצעוד 20 דקות למעבר החציה הקרוב, ואז לחזור מיוזעת 20 דקות לבית שאליו הייתה צריכה להגיע, זה שמעבר לכביש.

דוגמה לסביבה מסייעת: אישה מבוגרת שכל חייה גרה בעיירה קטנה בהרים בקפריסין, שם התקשתה לצאת מהבית בגלל העליות הבלתי אפשריות עבורה, עברה לגור בעיר מישורית הסמוכה לים, באזור שכל צרכיה קרובים לביתה (מכולת, בית מרקחת, מרפאה וכדומה).

ייתכן מצב שבו במהלך הסיפור סביבה מסייעת הופכת למאתגרת. אותה אישה בקפריסין, כאשר הייתה צעירה אהבה את השקט, את הנוף ואת האוויר הקריר. אזור מגוריה גרם לה לאושר ולשלווה. רק בהתבגרה החלו אותם תנאים פיזיים לאתגר, ולגבור על התנאים המיטיבים.

5. השתמשו בכל החושים

בפירוט התפאורה כדאי להשתמש בכל חמשת החושים, ולא רק לתאר את מה שרואים.

צילום של איברי החושים

חוש השמיעה: צפירות של מכוניות, פעמוני כנסייה, ציוץ ציפורים, מוזיקה רועשת או שקטה.

חוש הריח: דשא מכוסח, פריחת הדרים, ניחוח של לחם טרי, עשן של מכוניות, עירוב של בושם וזיעה.

חוש הטעם: מתיקות התפוז שזה עתה נקטף מהעץ, טעמו החרוך של התבשיל מהקדרה שמעל למדורה.

חוש המישוש: הסלע הקר, גזע העץ המחוספס, לחייה החלקה, שערו הרך, המשטח הדביק.

מובן שאותם כללים המופעלים על תיאור ויזואלי חלים על תיאורים של חושים אחרים – לספר מה שמתאים להעברת האווירה ולקידום הסיפור, ובמנות קצובות.

מה למדנו?

  • בחירת התפאורה חשובה לא פחות מבניית הדמות והעלילה.
  • התפאורה הפיזית כוללת את האזור המוכר לכול ואת הסביבה האישית של הדמות הספציפית בסצנה נתונה.
  • לתפאורה אמינה שמקדמת את העלילה יש לשים דגש על תיאורים של הסביבה, כולל מאפיינים שמייחדים אותה.
  • ייתכנו תפאורות שונות לאורך הספר, עבור דמויות שונות או עבור אותה דמות בזמנים שונים.
  • נשקיע בפירוט תפאורה שמקדמת את האווירה ואת העלילה, ונימנע מפירוט מיותר.
  • תיאורים מפוזרים לאורך הספר משמשים גם כלי לקידום העלילה.
  • בתיאור יש להדגיש את הייחוד של המקום.
  • אין לתפאורה משמעות בלי שיובן הקשר של הדמות לסביבתה.
  • אל לנו לשכוח חושים נוספים על חוש הראייה.

מה החוויה שלך מכתיבה או מקריאה של תיאורים בסיפורים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  אולי יעניין אותך גם

   לשירותי עריכה לשונית, עריכה ספרותית או עריכה אקדמאית 

דילוג לתוכן