זהו זה. הרגע הגיע. שלחתם אליי את התינוק שלכם – זה שטיפחתם, השקיתם בדם, ביזע ובדמעות ובקפאין למכביר. דמיינתם אותי יושבת עם כוס תה, מתרגשת מכל פסיק, אולי אפילו מוחה דמעה בפרק 4, ובפרק 20 מתגלגלת מצחוק.
ואז המסמך חוזר אליכם לאחר עריכה ראשונית.
אתם פותחים את הקובץ, ומה שנגלה לעיניכם נראה פחות כמו ספרות יפה ויותר כמו זירת פשע – אדום. הרבה אדום. מחיקות, העברות, שלא לדבר על בלוני הערות בצד כפטריות שצצו לאחר הגשם (או כדי להישמע לעצתי שלי בעניין מטאפורות שחוקות: כהודעות בקבוצת וואטסאפ שיצאה משליטה).
אני יודעת, האינסטינקט הראשוני שלכם הוא לסגור את המחשב, או לפחות לשלוח לי איזה וואטסאפ קטן שבו תנסו לברר, ברמת נימוס זו או אחרת: מה קורה כאן?
רגע, בטרם תשקעו בדיכאון עמוק, שימו לב למסמך שקיבלתם נוסף על הטקסט הערוך. זוהי ביקורת בונה, או אם תרצו, קראו לזה "הוראות הפעלה לספר שלכם". בסוף הפוסט קישור למסמך דוגמה שמייצג את הקורה מאחורי הקלעים של העריכה הראשונית. לא מדובר בסתם תיקוני לשון, אלא בתובנות שמפרידות בין כתב יד סביר ובין ספר שאנשים באמת ירצו לקרוא. המסמך הוא מפת דרכים שאני שולחת לסופרים עם העריכה הראשונית.
אז מה עושים עכשיו?
בטרם תכבו את המחשב, בטרם תשלחו לי טקסט נאצה, קראו את המסמך.
זכרו שיש דברים שרואים רק משם, מכיסא העורכת, כשמסתכלים על הטקסט כעל יצירה שצריכה לעבוד, לנשום ולסחוף את הקורא.
כמו פיסול באבן, בעריכה הראשונה מורידים את הגושים הגדולים, המיותרים, וזה מאפשר בעריכה השנייה לעבוד עם אזמל עדין על הפרטים הקטנים של הרגש והנשמה, ולהציג את היצירה במלוא הדרה.
הגושים הגדולים שבהם מטפלים בעריכה הראשונה כוללים דיאלוגים שאינם אמינים, מילים עודפות, הסברי יתר, מילים ריקות, סימני קריאה עודפים, חזרתיות ומילים שאינן רצויות (למשל: לפתע ופתאום, מאוד, החל, וכו').
עכשיו, כשהסיפור זורם וברור יותר, ולקראת העבודה עם האזמל, אני מצרפת לסופר מסמך שמרכז את סוגי הנושאים שעלו במהלך העריכה הראשונה של הספר שדרשו תיקון. מסמך זה משתנה, כמובן, מסופר לסופר, מספר לספר. הוא מצביע על בעיות או על טעויות חוזרות מהסוג שכולנו עושים, ודורשות עין של עורך כדי להציפן. למשל: חוסר בהאחדה סגנונית, תיאורים במקום הצהרות, תפאורת הסיפור איננה ברורה, זריקת הקורא מהסיפור, ובעיות תחושת הזמן בסיפור, אמינות הדמויות ואמינות הסיפור. הוא לעיתים גם יכלול הערות כלליות יותר עם הצעות לשינוי (לשיפור).
המטרה הראשונה של המסמך היא להרגיע. להדגים שמה שנראה כמו תיקונים והערות אינסוף הם בעצם כמה בעיות שחוזרות על עצמן. המטרה השנייה – לאפשר לסופרים להדק את הספר ולשפרו לפני סבב העריכה השני, זה של האזמל. בעזרתו תוכלו לנקות את הרעשים, להדק את הברגים ולוודא שהקול הייחודי שלכם נשמר ברור וצלול.
אז קחו כוס מים או שוקו חם, כל אחד לפי העדפתו, עיינו במסמך שצורף לקובץ הערוך, ורק אז תסתכלו שוב על הספר שקיבלתם לקריאה אחרי עריכה ראשונה.
רוצים לראות איך נראה מסמך הערות מסכם אמיתי?
הקליקו על הקישור המצורף לפתיחת המכתב המסכם, וצפו בקרביים של תהליך העריכה: המלצות לאחר קריאת עריכה ראשונה. ראו שאתם לא לבד בסיפור הזה. לכולנו יש טיקים בכתיבה. מתפקידו של עורך להציף לכם את הטיקים, את הבעיות החוזרות, קודם שהספר יוצא לאור והקוראים מתחילים להנהן – ולא מהסכמה אלא מנמנום
מהם הטיקים שאתם חוטאים בהם? בואו נוציא את השדים מהארון.
כתבו לי כאן בתגובות.
