ככה מדברים? / על שפת הדיאלוג חלק ב'

בפוסט ככה מדברים? חלק א' כתבתי על כך שהדיאלוג צריך להיות בשפה דיבורית, שבדרך כלל שונה במשלב משפת המספר. עוד ציינתי שלכל דמות יש סגנון דיבור משלה, ויש להקפיד עליו. מתוך דבריה וסגנונה הקורא ילמד על תכונותיה.

אנחנו יכולים ללמוד על האופי של הדמויות ועל תחושותיהן מקריאת קטעי המספר, אך אם הכול יהיה כתוב מנקודת מבטו של המספר בלבד, נקבל עמודים על גבי עמודים של תיאורים ללא "אֶקְשְׁן" בין הדמויות, וייתכן שהספר יהיה משעמם. במקרים רבים המידע הנגלה לנו מהדיאלוגים ישפיע עלינו הרבה יותר מאשר אותו מידע אם יופיע בקטעי המספר.

סיפורים טובים באמת מקדמים את העלילה בדרכים מגוונות, מרומזות לפעמים. כך הסיפור מעניין יותר, ומערב יותר את הקורא. דיאלוגים הם שיטה עקיפה להעביר לקורא מידע על הדמויות ועל העלילה בלי שהסופר יכתוב על כך במפורש, ובתנאי שהם כתובים היטב. דיאלוגים הם גם דרך נוספת לקדם את הסיפור.

הסיפור מתגלה ומתפתח בשלוש דרכים:

• מקטעי המספר אנו לומדים מה הדמויות עושות, ומה הן רואות, שומעות ומריחות.
• המספר מגולל לפנינו מידע על אופיין של הדמויות, על תחושותיהן ועל מחשבותיהן.
• הדיאלוג מלמד אותנו מה הדמויות אומרות, ודבריהן הם דרך נוספת המלמדת על תחושותיהן ועל מאפייניהן.

הדיאלוגים חשובים לסיפור שלנו, אך כתיבה לא טובה שלהם עלולה להיראות לקורא מאולצת, לא אמינה, לא אותנטית. כדי שהקורא ישקע אל תוך הסיפור שלנו ולא ייזרק ממנו החוצה ויניח את הספר מידיו (על כך בפוסט חמש דרכים לזרוק את הקורא מהסיפור), עלינו לדעת איך לכתוב את הדיאלוגים נכון, וממה להימנע.

בפוסט זה 12 טיפים שרצוי להקפיד עליהם לשם קבלת דיאלוגים טובים ואמינים.