קראתם פעם משהו שהזכיר לכם משהו אחר? סביר להניח שתשובתכם היא "כן", ואתם לא לבד – כל מי שאוהב לקרוא נתקל בשמות, במילים, במשפטים או בתיאורים שמהדהדים בראש כמוּכָּרים ממקום אחר לחלוטין. הם גורמים לנו לעצור לרגע ולחשוב אם אכן מדובר באסוציאציה פרטית שלנו שאיננה קשורה כלל לסיפור או אולי יש דברים בגו.
במה מדובר?
בכלי נהדר המשמש סופרים, שנקרא הֶרְמֵז.
מהם הֶרְמֵזִים?
הֶרְמֵזִים, בלעז אָלוּזְיוֹת (ולא להתבלבל עם המילה אִילוזיות), הם ביטויים ומשפטים בתוך אמירה כלשהי, המרמזים על מקורות אחרים. ההֶרְמֵז יכול להיות לאדם, למקום, לאירוע, לחפץ, לרעיון או ליצירה ספרותית. כדי שיעשו את עבודתם, הֶרְמֵזִים כתובים כך שגם אם הם מוסווים קיימת סבירות גבוהה שהקורא יזהה אותם.
יוצרי הסרט "צעקה" יצרו הֶרְמֵז לתמונה המפורסמת "הצעקה" מאת האומן הנורווגי אדוורד מונק. בסרט, על ראשו של הרוצח מסכה בהשראת הציור המפורסם. כך נוצרת הקבלה בין הבעת הפנים בציור, המעידה על פחד עז, ובין הפחד מהרוצח המסתורי המוצג בסרט.
אפשר למצוא הֶרְמֵזִים בכל מקום – בספרות, בבלוגים ובפוסטים, בעיתונות, בספרי עיון ואפילו בקריקטורות ובשפת היומיום.
הֶרְמֵזִים בשיח היומיומי
כמה פעמים אמרנו שיורד "מבול", תיארנו מקום שבו טיילנו כ"גן עדן" או הזהרנו שלא כדאי לפתוח את "תיבת פנדורה"? אלו הם הֶרְמֵזִים למבול ולגן עדן התנ"כיים או לקופסת הרשע מהמיתולוגיה היוונית; כשמתארים מצב של פחד להביע דעה נגד משהו שברור לכול שהוא שגוי אומרים: "בגדי המלך החדשים"; כשמתלבטים בין שתי אפשרויות, למשל לצאת לחופשה או לא, אומרים "לצאת או לא לצאת?" וכשמתייחסים לממשל שמפעיל שליטה מוגזמת על אזרחיו אומרים: "האח הגדול". אלו הֶרְמֵזִים לסיפור הידוע של הנס כריסטיאן אנדרסן, ל"המלט" מאת שייקספיר ול"1984" מאת ג'ורג' אורוול.
אלו רק דוגמאות מעטות, השיח היומיומי מלא בהֶרְמֵזִים.
ההֶרְמֵזִים הנפוצים ביותר שייכים לחמישה תחומים עיקריים:
- הֶרְמֵזִים היסטוריים: הֶרְמֵזִים לתקופה היסטורית או לאירוע היסטורי
2. הֶרְמֵזִים מיתולוגיים: הֶרְמֵזִים לדמות מיתולוגית או לסיפור מיתולוגי
3. הֶרְמֵזִים ספרותיים: הֶרְמֵזִים לדמות ספרותית או לטקסט ספרותי
- הֶרְמֵזִים מטקסטים דתיים: הֶרְמֵזִים לדמות או לאירוע מהתנ"ך או מטקסטים דתיים אחרים
- הֶרְמֵזִים מודרניים: הֶרְמֵזִים לידוענים, לשירים, לסרטים, לאקטואליה ולפוליטיקה
הֶרְמֵזִים בספרות
הֶרְמֵזִים בספרות יכולים להיות זהים לכל הֶרְמֵז אחר (כבדוגמאות למעלה), ובמיוחד אם הם מופיעים בקטעי דיאלוג, הכתובים בשפה מדוברת יומיומית (על שפת הדיאלוג קראו בפוסטים ככה מדברים? חלקים א', ב' וג').
חשוב שההֶרְמֵז יהיה תואם לתקופת הסיפור. למשל, בסיפור שעלילתו מתרחשת בימי הביניים יתאים לכתוב הֶרְמֵזִים מיתולוגיים ותנ"כיים, אבל יצרום אם ההֶרְמֵז יכוון לסרט השייך למאה ה־20 והלאה, ועוד יותר אם יופיע בדיאלוג של אחת הדמויות. כאשר כותבים רומן נעורים עכשווי, אומנם נכונה הציפייה שהקוראים יכירו את סיפורי התנ"ך והמיתולוגיה, אך יתאים יותר להיעזר בהרמזים לתרבות עכשווית של הנוער.
הֶרְמֵזִים בספרות יכולים להיות מילים, משפטים או סצנות ביצירה הספרותית, אך ייתכן שהיצירה כולה תהיה הֶרְמֵז ליצירה אחרת. דוגמה לכך היא "סיפור הפרברים", שהוא עיבוד מודרני של "רומיאו ויוליה".
מצד אחד, חשוב שההֶרְמֵז לא יהיה מתוחכם עד כדי כך שלא יהיה אחד שיבין אותו (מלבד הסופר, כמובן); מצד אחר, חשוב שהסיפור יהיה הגיוני, זורם ואמין גם למי שאינו מבין את ההֶרְמֵז – אסור שהוא יחווה כחלק ממשפט שתקוע ללא הקשר.
הֶרְמֵזִים ישירים ועקיפים: הגדרה ודוגמאות
בהֶרְמֵזִים ישירים מצוין בפירוש השם של הדבר שאליו הם מתייחסים.
בשיר "גרוויטציה" מאת דליה רביקוביץ יש הֶרְמֵז ישיר לשיר של ביאליק, שכותרתו "הכניסיני תחת כנפך". ביאליק מבקש נחמה והגנה מאכזבות החיים, גם המשוררת רוצה בכך אך אינה מעזה לבקש.
בסיפור "בדמי ימיה" מאת ש"י עגנון נמצא הֶרְמֵז לתנ"ך ("וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" [בראשית מז, ט]). עגנון יכול היה לכתוב "שנות חייה", כמקובל, אך בהֶרְמֵז זה הוא מקביל את שנותיו הרעות של יעקב לשנותיה הרעות של אימה של תרצה. רווח נוסף מהֶרְמֵז זה הוא הדו־משמעות במילה "שני" – גם צורה נדירה של "שנות" וגם המספר 2 המרמז על שני הגברים שלה – חייה עם בעלה וחייה עם אהובה.
אישית, אני מעדיפה פי כמה הֶרְמֵזִים עקיפים, המרמזים למשהו בלי לציינו במפורש – כמו חידה שכיף לפענח אותה. הצלחה באתגר זיהוי ההֶרְמֵז גורמת סיפוק ומוסיפה רובד של הנאה מהיצירה.
בשיר "יונתן" מאת יונה וולך יש הֶרְמֵז לשיר הילדים "יונתן הקטן". אומנם שם הילד הנרדף (יונתן) הוא הֶרְמֵז ישיר, אך יש בשיר הֶרְמֵזִים נוספים, עקיפים – גם בריצה ("יונתן הקטן רץ בבוקר אל הגן") וגם בחור ("חור גדול במכנסיו"). ההֶרְמֵז מדגיש את הניגוד בין שיר ילדים פשוט וקליל ובין שיר בעל גוון של פחד ואלימות.
בסיפור "עידו ועינם" מאת ש"י עגנון, יש הֶרְמֵז עקיף למספר אותיות הא-ב העברי (22 אותיות ללא הסופיות, 27 אותיות כולל הסופיות). הֶרְמֵז זה מכוון את הקורא למשהו מיסטי – עיסוק באותיות ובנומרולוגיה – ובכך מייחס לדמותו של האב מאפיין שרחוק מ"רגליים על האדמה".
במה נבדל הֶרְמֵז ספרותי מציטוט?
קיימים הבדלים מהותיים בין הֶרְמֵז ספרותי לציטוט, אף שבהסתכלות שטחית שניהם מפנים ליצירה קודמת.
בראש ובראשונה, יש הבדל בין סוגי הטקסטים – לא יעלה על הדעת לשלב הֶרְמֵזִים ספרותיים בטקסטים עיוניים־אקדמיים. בטקסטים כאלה הציטוט חייב להיות מדויק (גם אם שפת המקור משובשת), ויש לציין מי אמר/כתב זאת ומהיכן נלקח. נוסף על כך, בטקסטים עיוניים נדרש להסביר ציטוטים, ולכן לרוב אינם עומדים בפני עצמם בטקסט.
לעומת זאת, בטקסט ספרותי קיים חופש פעולה ליצירתיות של הכותב – לשם כך קיימים ההֶרְמֵזִים. הם גמישים במהותם, ויכולים להיות וריאציה של המקור המוחבאת בין שורות הסיפור. ההֶרְמֵזִים המשובחים ביותר הם אלה ששינו את הניסוח יחסית למקור, ובכל זאת השאירו מספיק ממנו כדי לזהותו.
השיר "מעין אחרית הימים" מאת יהודה עמיחי מדגים היטב שימוש מוצלח בהֶרְמֵזִים. מובן שהמשורר לא מצטט מהתנ"ך (”…וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה. וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד כִּי פִי ה' צְבָאוֹת דִּבֵּר“ [מיכה ד, ג-ד]), אלא משלב הֶרְמֵזִים לתיאור התנ"כי של שלום ושלווה. עמיחי השכיל לבנות את ההֶרְמֵז כך שגם אלה שאינם מצויים בתנ"ך יכירו ויבינו.
בהֶרְמֵזִים חשובה התייחסות לקורא הפוטנציאלי ולידע הקודם שאיתו הוא מגיע. כדי לזהות אותם נדרש מהקורא להתמצא ברקע של היצירה – תרבותי, היסטורי ולשוני. בניגוד לציטוט, הֶרְמֵז אינו מחייב מתן קרדיט או הסבר, והסופר רק יכול לקוות שהקורא המשכיל יזהה את ההֶרְמֵז וייהנה מנוכחותו בין דפי הספר. אם הקורא זיהה – זכה לראות עומק ביצירה, והרוויח הנאה נוספת מקריאתה.
הֶרְמֵזִים ותרגום ספרות
הֶרְמֵזִים מובנים רק כאשר הקורא מכיר את ההקשר התרבותי והלשוני. על כן הם מציבים אתגר לא פשוט בפני מתרגמים. קשה לתרגם הֶרְמֵזִים כמו שקשה לתרגם בדיחות ומשחקי מילים.
כמו כל הֶרְמֵז אחר, גם הֶרְמֵזִים בספרות לא בהכרח יובנו על ידי מי שאינו בקי בשפה ובתרבות המתוארות בספר. דוגמה לכך בהֶרְמֵז הלא מילולי באיור הנ"ל. כל אמריקאי יבין מייד את ההֶרְמֵז למשפט "See You Later, Alligator" (שם של שיר רוק'נרול מוצלח מ־1950). רבים אינם יודעים את המקור לאמירה, אך משתמשים בה לפרֵדה מחויכת, בעיקר מילדים. מי שאינו מכיר זאת, לא יבין את הקריקטורה. בתרגום יצירה ספרותית נדרש לשמור על רוח ההֶרְמֵז, אף שיש להעבירו לשפה אחרת שקוראיה בני תרבות שונה.
המתרגם העצלן לא יטרח לחפש הֶרְמֵז הולם, במקום זאת יכתוב את ההֶרְמֵז של שפת המקור כפי שהוא, ויוסיף הערת שוליים המסבירה את ההקשר התרבותי. היות שהערות שוליים מאפיינות טקסט אקדמי (ראו על כך בפוסט 10 הבדלים בין כתיבה אקדמית־עיונית לכתיבה ספרותית), גישה זו איננה מומלצת עבור תרגום של טקסט ספרותי.
מתרגם יצירתי יחליף הֶרְמֵז שלא נמצא עבורו פתרון תרגומי בהֶרְמֵז אחר שמשדר את רוח המקור ואת עומק היצירה. לפעמים מזדמנת למתרגם יצירתי יכולת לנצל את התרבות שאליה התרגום מיועד כדי להוסיף רבדים שאינם קיימים במקור. למשל, בתרגום לעברית של ספר הילדים "מקס ומוריץ" מאת וילהלם בוש, עִבְרֵת המתרגם א' ליבושיצקי את שמם (כנהוג באותה תקופה) לשמות של שניים מבניו של יעקב, שמעון ולוי, וכך יצר הקבלה בין הרשעים מהתנ"ך לרשעים בסיפור הילדים המתורגם.
תרומתם של הֶרְמֵזִים ליצירות ספרותיות
הֶרְמֵזים ביצירות ספרותיות מעשירים את הטקסט ומחזקים את חוויית הקורא, וכל זאת במילים מעטות בלבד.
איך ההֶרְמֵזים עושים זאת?
- הֶרְמֵזים מוסיפים לסיפור משמעות ועומק, ומספקים הבנה טובה יותר של הרעיון שבבסיס הסיפור.
2. הֶרְמֵזִים לדמויות מאפשרים לקורא היכרות מעמיקה עם הדמות ומניעיה.
3. הֶרְמֵזים מאפשרים לקורא נקודת מבט נוספת.
4. הֶרְמֵזִים מסייעים לקורא להבין טוב יותר את הסיפור.
5. הֶרְמֵזִים הם כלי בידי הסופר ליצירת האווירה של הסיפור או כדי לעורר בקורא רגש מכוון.
6. הֶרְמֵזִים מסייעים למקם את הקורא בתקופה, בתרבות או בהקשר החברתי של הסיפור (ספר, סדרה, שיר או אירוע) (עוד על זמני הסיפור בפוסט איך שהזמן רץ).
כיצד נטמין הֶרְמֵזִים ביצירה שלנו?
עכשיו, אחרי שהעמקנו בֶהרְמֵזִים ובתרומתם ליצירות ספרותיות, נקדיש מחשבה ליישום הכלי הנהדר הזה בכתיבה שלנו.
אם ברצוננו לשלב הֶרְמֵז ביצירתנו, עלינו לפעול בשלושה שלבים: זיהוי ההֶרְמֵז המתאים, בחירת אופן שילובו ויצירת וריאציה שלו.
תחילה נבחן הקבלה או ניגוד בין הרעיון שבמהות יצירתנו ובין מקור אחר – ציור, פסל, מיתולוגיה, סיפור תנ"כי או כל מקור רלוונטי שתבחרו. אולי הדמות בסיפור עוברת חוויה דומה למשהו מוכר אחר או אולי יש אירוע היסטורי שקשור לסיפור. לא מספיק למצוא את מקור ההֶרְמֵז, עלינו להיות בטוחים שההֶרְמֵז שבחרנו מוכר בתרבות של קהל היעד, כדי שהקורא יבין את ההקשר ואת המטרה שעבורה הוא משמש.
אחרי שבחרנו את ההֶרְמֵז המתאים, נוודא את שילובו בטקסט בטבעיות, כך שיזרום עם הסיפור ולא ירגיש כטלאי או כנטע זר.
לאחר שילוב ההֶרְמֵז נוכל לשנותו ככל שנדרש, כל עוד ימשיך להיות מזוהה עם המקור. למשל, במקום לכתוב: "שרה קמה והתרחקה, ועד מהרה נקלעה להרפתקה הראשונה שלה", אפשר לכתוב: "שרה עקבה אחרי השפן הלבן, וההרפתקאות לא איחרו לבוא". בתרבות המערבית, בכל גיל מזהים את הצירוף "השפן הלבן" עם תחילת הרפתקאותיה של אליס בספר "אליס בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול, וכך יצרנו ציפייה לספר מלא הרפתקאות מופלאות. לעומת זאת, אם ההרפתקאות של אליס הן טרגדיות מסוג זה או אחר – השפן הלבן לא יתאים.
כמו בכל כלי ספרותי, עדיף להמעיט בשימוש בהֶרְמֵזִים, להשתמש בהם כתבלין או כחוט שזור לאורך הסיפור. אחרת הקורא יהיה עסוק ב"חפש את המטמון" ותשומת הלב שלו תוסט מהמסר העיקרי ומהסיפור, ותתמקד בכלי הספרותי שעוזר ליצירת הסיפור.
עוד על הֶרְמֵזִים תוכלו לקרוא בפוסט מעניין שכתבה שלומית עוזיאל, זהו את הציטוט: כשהדמות שלנו, לרגע מתוק, גונבת משפט מצ'רצ'יל.
