פוסט זה הוא שחרור קיטור, ועיקרו הגבולות במערכות יחסים מקצועיות, והאנשים שחורגים מהם. הוא לא ילמד אתכם דבר על כתיבה. אני מקווה שגם לא ילמד אתכם על התנהלות בין־אישית, כי הרי ידוע שכל קוראיי אנשים שמכבדים את הזולת.
לאחרונה ביקש ממני לקוח פוטנציאלי לערוך עבורו עבודה אקדמית. הגשתי לו הצעת מחיר (על הצעות המחיר שאני מגישה קראו בפוסט בואו נדבר על כסף), שכללה לוח זמנים לסיום העבודה. הלקוח אישר את הצעת המחיר הזו, קבענו את המועד שבו ישלח אליי את הקובץ לעבודה, ובזאת נפרדנו לשלום. שריינתי עבור עבודתו זמן בתוכנית העבודות שלי, והמשכתי בענייניי.
ביום המסירה, לפני שליחת הקובץ, התקשר אליי הלקוח. הסיבה לשיחה: הוא דרש שלא אערוך את עבודתו בשבת. דרישתו הפתיעה ואף הכעיסה אותי, שכן מדובר בכניסה גסה לפרטיותי. הזמנים שבהם אני בוחרת לבצע עבודה שקיבלתי על עצמי קשורים בלוח הזמנים ובמחויבויות נוספות שלי. כל עוד אני עומדת בהתחייבותי לספק ללקוח את התוצר ברמה נאותה ובמועד שסוכם, היום או השעה שבהם אני עובדת אינם מעניינו של הלקוח.
אף שהשאלה המקוממת נגעה לדת, ההתקוממות שלי אינה קשורה לדת אלא לפנטיות ולכפייה. גם אם הלקוח היה אדם טבעוני במקום דתי, והיה שואל אותי אם אני אוכלת בשר, הייתי כועסת באותה מידה. במערכת היחסים המקצועית של כותב־עורך אין מקום להכניס נושאים שאינם קשורים לעניין. בפועל, אותו אדם ניסה לכפות עליי את התנהלותו ואת השקפת עולמו.
ניסיון זה להשתמש בפיתוי של פרנסה כדי לכפות עליי התנהלות הכה בי. חוויתי מקרוב מצב שבו ערכים ואמונות, כשהם מגיעים ממקום של כפייה במקום של שכנוע ואמונה, הופכים לכלי דכאני. ראיתי איך ההקפדה על התנהגות והתנהלות ללא פשרות, בניסיון להיות צדיק יותר מהאפיפיור, חונקות כל חופש אישי.
אז כן, אמירה שאחרים אולי היו מנפנפים הקפיצה אותי. בחיי המקצועיים והאישיים אני מקפידה לשמור על עצמאות מחשבה והתנהלות, והינה לקוח מזדמן מנסה לכפות עליי התנהגות.
הבחירה להיות עצמאית מאפשרת לי לקבוע את לוח הזמנים שלי – מתי אני נחה ומתי אני עובדת, ואיך אני משלבת בין חיי האישיים למקצועיים. המחויבות שלי ללקוח היא רק לתת עבודה באיכות מקצועית ובמועד שנקבע. לשאול או לקבוע מתי או איך אני עושה זאת – זוהי כבר כניסה של הלקוח למקום שאליו לא הוזמן.
בדוגמה שתיארתי הלקוח ציפה להתחייבות שלי לשעות עבודה שמתאימות לו ולאמונתו. מה יהיה בפעם הבאה? מה יקרה עם לקוח אחר? האם יַתְנוּ את עבודתם איתי בלקוחות אחרים שאיתם בחרתי לעבוד? בסוגי התכנים שאערוך בעתיד?
הדבר נכון גם בכיוון ההפוך. בהחלטותיי אם לעבוד עם כותב זה או אחר לא נכנסים שיקולים שאינם רלוונטיים. לא פעם ערכתי ספרים שלא הסכמתי עם תוכנם, ועשיתי זאת באותה מסירות, איכות והקפדה כמו בספרים שאליהם התחברתי. ולבטח לא שאלתי אף כותב באילו ימים בשבוע הוא עסק בכתיבה.
גם בפוסט זה איני מציינת אם אני עובדת בשבת או לא. כמו שאיני מספרת מהן דעותיי הפוליטיות, מיהם חבריי או איך אני בוחרת לבלות את זמני החופשי. כל אלה אינם משפיעים על איכות עבודתי כעורכת.
אני כאן כדי לספק עבודה מדויקת, מקצועית ובזמן. שאלות, בקשות או התניות שאינן משפיעות על האיכות ועל המקצועיות של עבודת העריכה חורגות ממערכת היחסים בין כותב לעורך.
גבולות!
