מקצה שיפורים

לפי מילון רב־מילים, "מקצה שיפורים" בשפת הדיבור פירושו הזדמנות נוספת לעשות דבר מה בצורה משופרת או מוצלחת מזו הקודמת.

זה בדיוק מה שאני מציעה לסופרים אחרי עריכה ראשונית של ספרם.

מרוב עצים לא רואים את היער

בעריכה ספרותית אני נוהגת לקרוא פעמיים את הספר שאני עורכת.

בקריאה הראשונה, אני מתקנת את הבעיות הגדולות, הבולטות, אלה שמפריעות להעריך את איכות היצירה. פעמים רבות הסיפור מצוין, אבל מכיל הרבה מאוד טעויות שממסכות על הפנינה שחבויה בו – חוסר אחידות בזמנים, ריבוי הסברי יתר, חזרות מיותרות, חלקי עלילה או דמויות שלא תורמים לקידום הסיפור ולעיתים נמוגים בלי שהתחברו, טעויות כתיב וסגנון ועוד ועוד (על חלק מהטעויות מורחב בפוסטים אחרים בקטגוריה טיפים לסופר המתחיל).

כל התיקונים מוסברים בהערות בצד, ונעשים במצב של "מעקב אחר שינויים", כדי שהסופר יראה את השינויים ויבין מדוע הם נעשו. הסופר עובר על הספר לאחר העריכה הראשונית, בודק את השינויים, מציע שינויים אחרים, ולבסוף אני בודקת ויוצרת קובץ נקי מ"קשקושי עריכה".

אני מנסה לראות גם את העצים וגם את היער. לאחר שלב זה הסיפור מדויק יותר, איכותי יותר.

במהלך הקריאה הראשונית ו"ניקוי" הספר מהבעיות העיקריות שבו, אני מזהה נקודות נוספות, שטיפול בהן ישפרו מאוד. להזכירכם, אני, העורכת הספרותית, לא זו שכותבת את הסיפור. תפקידי לתקן ככל האפשר טקסט קיים, ולייעץ כיצד לשפר אותו.

כאן מגיע התפקיד של הסופר.

הוא זה שצריך לבצע את השיפורים, כדי להשביח את ספרו. כמובן, הוא יכול להחליט שאינו מעוניין לבצע שינויים נוספים. זה קורה, וחבל. לשמחתי, רוב הסופרים מודים על ההזדמנות לשדרג את הסיפור שלהם, ועל ההכוונה כיצד לעשות זאת.

לאחר עריכה ראשונית זו, עצתי לסופרים היא לתת לספר לנוח קצת במגירה, כמו בצק שמניחים לו לתפוח. כדאי לתפוס ממנו מרחק לזמן מה, ורק אז לקרוא אותו שוב בצורתו הנקייה (ללא כל ההערות והתיקונים), בעיניים של מי שאף פעם לא קרא את הסיפור (כמעט). ממרחק הזמן ומצויד בתובנות שאני שיקפתי לו, הוא בוודאי יראה דברים חדשים ואחרים.

בפוסט זה אני מביאה דוגמה למכתב שמייצג את רוח המכתבים ששלחתי לסופרים לאורך השנים, לאחר קריאת עריכה ראשונה של ספרם. מובן שביצעתי שינויים, כדי לא להסגיר את הספרים ואת הסופרים.

לפעמים הצעות השיפור ארוכות ורבות (כמו במקרה זה), ולפעמים הן מעטות. מובן שסופרים שונים מקבלים מכתבים שונים, בהתאם לצורך. מספר ההצעות אינו מעיד על רמת הספר! אכן, סביר להניח שאם הספר ממש מצוין, ההערות יהיו מעטות; אך לפעמים דווקא ככל שהסיפור טוב יותר, יש סיכוי רב יותר לשפרו ולכן ההצעות יהיו רבות יותר.

הסופרים מחזירים אליי את הספר לאחר מקצה השיפורים, ואז אני עוברת לקריאת עריכה שנייה של הספר, ברציפות, מתחילתו ועד סופו. מטרת קריאה זו היא לבצע כוונון עדין (fine tuning).

אחרי סילוק הבעיות הגדולות, ותיקון בעיות נוספות, הספר כמעט מושלם. למרות זאת, בוודאי התפספסו דברים שיש לתקן, עדיין יש זיופים שצריך לכוון ולדייק. כדי לעלות עליהם ולתקנם אני קוראת את הספר פעם שנייה. גם לי, כמו לסופר, פרספקטיבת הזמן והקריאה הנקייה עוזרות לראות דברים ולהרגיש את הרצף, את החיבורים ואת הדיוק בכתיבה.

דוגמה למכתב אחרי קריאה ראשונה ולפני קריאה שנייה

שלום רפוֹס,

שלב א' בעריכת ספרך הסתיים (קובץ הספר מצורף). העלילה בספרך טובה, מושכת ומסקרנת. כל אלה הופכים את הספר לטוב מאוד, אבל לא למצוין. לא מספיקה עלילה טובה כדי שהספר יהיה מצוין. צריך תיאורים, דימויים טובים, הֶרְמֵזִים אולי, תפניות בעלילה, הפתעות, העמקה.

להלן נקודות אחדות שהתייחסותך אליהן עשויה לשפר את ספרך. חלק מההערות הן חומר למחשבה – אולי תחליט לא לשנות, וזה בסדר, העיקר שההחלטה נעשית מתוך מודעות.

אם תהיה מעוניין לבצע מקצה שיפורים, זה הזמן, לפני קריאה שנייה שלי. אם תעשה זאת, תנסה לזכור עקרונות שתיקנתי בעריכה הראשונה: לא לדלג בין זמני הסיפור (להקפיד על עבר בלבד), להקפיד על דיאלוג בשפה דיבורית, להימנע מכפילויות רעיוניות ומהסברי יתר וכדומה.

כדאי לך לבצע את התיקונים בעקביות, ולא כטלאי נקודתי פה ושם – באמת לקרוא בסבלנות מההתחלה, ולאורך הסיפור כולו לזרוע רמזים או תיאורים בהתאם לנקודות הבאות.

1. שמות הדמויות

בכוונה נתת רק לדמויות הראשיות שמות משפחה, ולאחרות לא?

בעזרת שמות משפחה אתה יכול להוסיף עומק לדמויות, ולתת לקורא מושג עליהן, בלי לספר זאת בפירוש. למשל, שם משפחה "ג'ונס" מרמז לקורא על מוצא אמריקאי, ושם משפחה "ברקוביץ'" מרמז על מוצא אשכנזי.

אפשרות אחרת היא דווקא לבחור שם שמסקרן דווקא כי אינו מרמז על מוצא המשפחה, כגון "אלמוג". כדאי לך לשקול זאת.

2. הזמן

הזמנים בסיפורך אינם ברורים, כדאי לתת את הדעת על כך בסיפור כולו.

  • כמה זמן חלף מאירוע לאירוע? כיצד אתה מעביר לקורא את תחושת הזמן שחלף, לאו דווקא על ידי ציון הזמן ישירות?
  • באילו שנים מדובר? 1985? 1995? 2001? 2010? 2020?

סיפורך מתאר תקופה ארוכה מאוד, ותחושת חלוף הזמן איננה מועברת לקורא באופן ברור. אומנם אין צורך לספר על הקורה בכל רגע ורגע, מותר שתהיה קפיצה בזמנים, אבל כדאי לתת לקורא מודעות גם לזמן האבסולוטי וגם לזמן שחלף בין האירועים המתוארים.

אפשר לעשות זאת על ידי שיבוץ אירועים מוכרים בהיסטוריה של ישראל: הפיגוע ב… עלייתו לשלטון של… זכיית X באירוויזיון, התפתחות הטכנולוגיה (טלפון רגיל לעומת סלולרי, כתיבת מכתב לעומת דואר אלקטרוני) וכדומה. ככה, על ידי תפאורה מתאימה, אתה ממקם את הקורא בתקופת הזמן הנכונה.

כדאי לשלב בסיפור מידע על הזמן שחלף, בלי לומר זאת בפירוש (בלי להגיד "חלפו שבועיים" או "חלפה שנה"). למשל: סצנה בקיץ תתאר בגדים קצרים, זיעה על המצח וכדומה. אם חלפו כמה חודשים והגיע סתיו, אפשר לתאר את עלי העצים שהחלו לנשור, ואם חורף – את הגשם שלא הפסיק לרדת. ככה אתה נותן לקורא מושג על הזמן שחלף בין סצנה לסצנה, באופן שייקלט אצלו בלי שיצטרך מחשבון (במקום לכתוב, למשל, חלפו שלושה חודשים נוספים).

כדאי לבדוק את לוח הזמנים באותה סצנה, לאורך כל הסיפור. למשל, מתי שרה ואליהו פגשו את ג'ון? לפנות בוקר? ואם בערב היום הקודם, מדוע לא הלכו מייד למלונית? כמה זמן חלף מאז ההודעה על הפגישה ההכרחית עם ג'ון ועד שהיו על המטוס? כמה ימים חלפו? הן לא הגיוני שההודעה על הפגישה הגיעה ביום שבו הבניין נשרף, וגם לא הגיוני שכבר למחרת הם הגיעו לארה"ב.

3. פערים בסיפור

חסרה לי הבנת הפער בין התלהבותה ההתחלתית של שרה מהמשימה שהוטלה עליה, ובין התנערותה מכך לגמרי. מה קרה באמצע? האם משהו הסיט אותה מהרצון להמשיך במשימה? מה קרה לה? מה פשר השינוי הזה?

שרה ואליהו נוסעים ברכב של אליהו: מאיפה הרכב צץ? אתה מתאר אותו כאדם פשוט שהכנסתו צנועה, והוא בקושי גומר את החודש. איך פתאום יש לו רכב?

הנה לך דוגמה לסיפור פוטנציאלי שיכול להתפצל מהעלילה המרכזית כדי לתת עומק לסיפורך, ולא רק עובדות עלילתיות לינאריות.

4. מידע ותיאור מאוזן של הדמויות

למשל, במהלך הקריאה, שאלתי את עצמי: היכן אליהו גר? האם עדיין עם אימו? האם שכר דירה אחרת? האם חי לבד? עם שותפים?

במהלך הסיפור, קטע ארוך חלף בלי שג'ון הוזכר בכלל. לאן הוא נעלם? מה הוא עושה בחיים שלו? לומד? חזר הביתה או חי במקום אחר? ניתק קשר עם אליהו או לא?

אימו של אליהו בכלל מטושטשת בסיפור, אף שיש לה השפעה רבה על בנה: ממה היא מתפרנסת? מה היא עושה בחייה מלבד להתערב בחייו של אליהו? איזה מין דתייה היא – פאה? מטפחת?

חסרה תחושה של הדמויות. את זה מציגים לא בעזרת מידע יבש בלבד, אלא בעזרת שילוב המידע במחשבות, באירועים, בדיאלוגים. כך המידע יימסר לקורא כאילו באקראי, כאילו לא בכוונה, ויתקבל העומק הנחוץ.

5. העמקה

מעבר למידע על הדמויות, הקורא צריך לצייר אותן בעיני רוחו – גם פיזית, וגם כאנשים עם המורכבויות שלהם.

למשל, לשרה ולאליהו בוודאי יש חיים שלמים מלבד היחסים ביניהם והעזרה לג'ון. בוודאי יש בחייהם אנשים שונים, לאן הם נעלמו? מה קורה עם ברברה? עם דוד? עם משה? חברים אחרים שהכירו? 

מומלץ להרחיב את תיאור הדמויות, בעיקר בפעם הראשונה שהן מוזכרות, אבל לא רק. לא מספיק לדעת ששרה יפהפייה ושאליהו חתיך. האם הדמויות שחורות או בלונדיניות? רזות או שמנות? חייכניות או רציניות? הולכות בכבדות או בקלילות? זקופות או כפופות? מה יחסן לדמויות המרכזיות? וכו'.

רצוי להוסיף תיאורים, רקע, אירועים נוספים שיסתעפו מעט מהעלילה המרכזית. העלילה שלך טובה, אבל קצת לינארית מדי. חסרה המעטפת והתפאורה. למשל, איך נראית השכונה שבה הם גרים? שונה ביום ובלילה? איך היא מוארת? איך נראה הרחוב של… הבית של… החדר? שולחן העבודה? המטבח? איך נראה נוף המדבר בטיול של הזוג (מלבד היותו נוף מרהיב)?

בהרחבת תיאורים, אין הכוונה לכפילויות מידע או לדברים שהקורא יכול להשלים בראשו (הסברי יתר), אלא לדברים חדשים: המים קרים? איזה ריח עולה באפם? קל לנשום או קשה? קל ללכת או קשה? עלולים להחליק? המגע בקירות נעים? יש טחב עליהם? נסה להעביר לקורא את התחושות הפיזיות והסביבתיות שהדמויות חוות, את האווירה ולא רק את העובדות.

כל הנ"ל הם רק דוגמה לשאלות שמתעוררות במהלך הקריאה. כדאי שתשאל כמה שיותר שאלות, ואז תנסה להשיב עליהן בצורה סיפורית, בעקיפין לפעמים, במרומז לפעמים, ורק לפעמים במפורש.

וכמובן לא להגזים: הטריק הוא למצוא שילוב בין קידום העלילה (כדי לשמור על העניין ועל המתח של הקורא) ובין השהייתה בתיאורים (כדי שהקורא ירגיש את הדמויות ויזדהה איתן).

6. אפיון הדמויות

למשל, כתבת על ההומור "האופייני לאליהו" – הוא אכן התלוצץ פעם או פעמיים, אבל אם אתה רוצה לאפיין את דמותו בחוש הומור, אתה צריך לזרוע קטעי הומור בדבריו לאורך כל הטקסט (גם במצבים פחות שמחים, כי הומור זה לא בהכרח עליצות). עדיף להדגים את הדבר מאשר לספר על כך.

משה מתואר כשמרן ונוקשה, אנטי חברתי, ביישן. האם לכך התכוונת? האם אין לו עומק כלשהו שלא בא לידי ביטוי בחוץ ועם אנשים אחרים? האם יש זוויות נוספות לדמותו?

ברברה מתוארת כאימהית חמה, לבבית, הטיפוס המטפל. תמיד היא כזאת? האם היא כזאת באישיותה או זהו דפוס התנהגות שלמדה מגיל צעיר? מהן מחשבותיה ורצונותיה? היא לא רוצה לפעמים להיות זאת שמפנקים אותה? איך היא מתנהלת ביתמות שלה?

דוד – באמת אין לי מושג מה אופיו.

ושרה – חוץ מזה שהיא יפהפייה, צנועה, מאוהבת באליהו ומתה להתחתן, אין הרבה מושג עליה.

כדאי שהדמויות יהיו מורכבות יותר: אף אחד לא דבר אחד כל הזמן. אף אחד לא מושלם, איזה פגם יש בהן? כמובן לא לספר על הפגם אלא לתאר משהו שמבהיר את הפגם (בדיאלוג, במחשבות הדמות או בתיאור מעשיה). למשל, אצל אליהו ברור שהפגם הוא פחד ממחויבות. ממה זה בא? האם זה קשור לאימו המתה? לאופן גידולו אצל אביו? איך באמת אביו גידל אותו (מלבד דאגה פיזית: אוכל, קורת גג, ביגוד, חינוך)?

7. כותרות לפרקים

אחידות חשובה. כרגע יש כותרות לחלק מהפרקים ולחלק אין. אם אתה רוצה שיהיו כותרות – אז לכל הפרקים.

כדאי ששם הפרק לא יהיה אינפורמטיבי (לא מה עומד להיות כתוב בפרק), אלא יותר ברוח חופשית, אסוציאטיבית. למשל: "המילה האחרונה", "זה לא נגמר עד שזה לא נגמר", "ימי המשיח הגיעו" וכדומה (דוגמאות אלה אינן מיוחסות דווקא לספרך, אלא להמחשת עיקרון כללי).

הכותרות כפי שהן נראות כשלד שכתבת כדי שיעזור לך בעת כתיבת הספר, אך יש להסירו כשהספר כבר כתוב.

80 הֶרְמֵזִים (אלוזיות בלעז)

הכוונה לרמיזה כלשהי אל מקורות אחרים (ספרותיים, היסטוריים, תרבותיים וכדומה), שנותנת לסיפור ממד נוסף של עומק ועושר. אני כקוראת אוהבת מאוד להבין דברים בין השורות, רמזים שעושים אסוציאציה למשהו אחר, ובזאת הקבלה אליו או ניגוד.

אתה עושה זאת מעט, בשימוש במילות שירים בדיאלוג. זה לא קל ולא חובה, אבל בהחלט יכול לשפר.

9. תפניות בעלילה

זה משהו שכבר קשה יותר לתקן בשלב זה, אבל ממליצה שתשקול לעשות זאת.

התגלית שאליהו למעשה חי היא בהחלט תפנית נהדרת, אבל היא קצת הולכת לאיבוד, כי הקורא יודע שהוא בחיים. מהר מאוד הוא מבין מיהו אותו אדם שמת, ומדוע לבש את נעליו של אליהו. לכן, עוצמת ההפתעה וההנאה מהתפנית מופחתת.

לוּ הסיפור על החלפת הנעליים ועל איבוד הזיכרון של אליהו היה מופיע אחרי שגילו שהוא בחיים, כהסבר לכך שחשבו שהוא מת ולכך שהוא נעלם להם ולא התקשר הביתה, ההפתעה בעלילה הייתה מועצמת, ויחד עימה ההנאה מהסיפור.

בהצלחה!

נורית שי

סוף דבר

במקרה המסוים הזה, הספר ישב אצל הסופר שלושה חודשים. ייתכן שביצע את מקצה השיפורים שלו כל התקופה הזו, וייתכן שנתן לספרו לתפוח, וביצע שינויים ביום אחד. אני לא יודעת, וזה לא חשוב.

מה שחשוב הוא, שכעבור שלושה חודשים חזרה אליי פנינה, אותה פנינה נפלאה שעד למקצה השיפורים שכבה בחשכה וחיכתה להתגלות.

היית רוצה לקבל רשימת המלצות כגון זו?

אשמח לשמוע איזו תחושה רשימה כזו הייתה נותנת לך.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  אולי יעניין אותך גם

   לשירותי עריכה לשונית, עריכה ספרותית או עריכה אקדמאית 

דילוג לתוכן