יצירת מֶמוּאָר: כיצד לרתק את הקורא?

דף בכתב יד ומכתבים

רוצים לכתוב ממואר ולהוציאו לאור? הוא מיועד רק למשפחה הקרובה? כך או כך, בפוסט זה כמה נקודות שיכולות לעזור לכתוב ממואר מוצלח.

בסופו של דבר, מה שאנחנו רוצים לקבל זה פשוט סיפור טוב.

אומנם אין צורך לתת כותרת ליצירה שתתקבל ולהכניסה למסגרת של ז'אנר כזה או אחר, אך בכל זאת כדאי להתחיל בהכרת שלושה מונחים רלוונטיים.

מה בין ביוגרפיה, אוטוביוגרפיה וממואר?

ביוגרפיה היא קורות חייו של אדם מלידה ועד זקנה או עד המוות, בסדר כרונולוגי ובצורה ספרותית. הביוגרפיה עוסקת במי־מה־איפה־מתי־למה של כל שלב ושלב בחייו של אותו אדם. לרוב הביוגרפיה מבוססת על עובדות (מסמכים, ראיונות, עיתונות ועוד), ולא נהנית מגמישות יצירתית של הסופר.

אוטוביוגרפיה: ההבדל היחיד בין ביוגרפיה לאוטוביוגרפיה הוא שבאוטוביוגרפיה הסופר כותב על עצמו, ובביוגרפיה – הוא כותב על מישהו אחר.

ממואר הוא ספר זיכרונות של אדם הכתוב בגוף ראשון, ועוסק בתקופות נבחרות בחייו. אל לנו להתבלבל עם "ספר זיכרון", שאותו כותבים על אדם לאחר מותו.

בממואר האמת סובייקטיבית, כפי שהמספר זוכר את הדברים. ייתכן שמה שהוא זוכר אינו נכון עובדתית, אך ללא ספק הדברים נכונים רגשית. הקורא ממואר לא בהכרח יזהה שמדובר בממואר ויחשוב שהוא קורא סיפורת, כי בשניהם יש עלילה, דמויות, דיאלוגים, תיאורים וכיוצא בזה. בכתיבת הממואר יש גמישות יצירתית רבה. הפער בין ממואר לסיפורת ממש קטן, הרי סיפורת טובה מתקבלת כאשר הסופר כותב על מה שהוא מכיר. אומנם הסיפור בסיפורת אינו על חייו של הסופר כמו הסיפור בממואר, אבל הוא בהחלט כולל הרבה מהחוויות שעברו על הסופר.

בפוסט זה הדגש הוא על כתיבת ממואר. התוצאה המתקבלת היא ספר בעל אופי אישי, שבו הסופר משתף אנשים זרים באירועים פרטיים, לפעמים מביכים או כואבים, כולל תחושותיו ודעותיו. האופי הרחרחני והרכלני של בני האדם גורם להם לאהוב את זה, אז בואו ניתן להם.

ממה להיזהר?

אל דאגה, בהמשך אדגיש מה כדאי לעשות כדי לקבל ממואר מוצלח, אך בואו קודם נסלק מהשולחן את מה שאסור לכם לעשות.

יש לכם פח זבל? תעשו בו שימוש

זכרו שממואר אינו אוטוביוגרפיה. אלא אם אתם VIP, סביר להניח שאף אחד לא יתעניין בכל דבר ודבר בחייכם, מהלידה ועד היום. ממואר אינו סיפור חיים, אלא סיפור אחד מני רבים בחיים, הסיפור ששווה לספר. היה מי שאמר (באמת לא יודעת מי) שממואר הוא אוסף סיפורי חיים, לאחר שסולקו מהם החלקים המשעממים.

חשוב לא לזרוק על הנייר כל פרט ופרט שעבר עליכם. בשום אופן אל תבחרו לספר על אירועים יומיומיים חסרי משמעות, שקורים בכל בית ובכל תקופה. כדאי להתמקד באירועים שגרמו לכם לפרץ רגשות חזק – פחד גדול, אופוריה, עצב עמוק, בלבול. ברגעים אלו צץ האופי האמיתי שלכם, לזה יאמין הקורא ועל זה תרצו לספר.

אישה כותבת במחברת

ממואר אינו היומן שכתבתם. העתקת היומן לקובץ דיגיטלי והגשתו להוצאת ספרים אינה הדרך להעביר את סיפורכם, אלא אם במקרה (נדיר ביותר) כתבתם את יומנכם באופן סיפורי. לרוב יומן מכיל קטעי סיפורים, ומחשבות וחוויות שאינן קשורות זו לזו.

ממואר אינו אוסף של קטעים שכתבתם, ללא קשר ביניהם. פרטי מידע שלא מתחברים יחד בקשר תוכני הם כמו נגינת סטקטו – הטקסט אינו זורם וודאי שאינו סיפורי. חובה ליצור רצף סיפורי כלשהו, על ידי יצירת קישורים בין המשפטים ובין הפסקאות, וכך להפוך את הסטקטו לנגינת לגאטו.

תווים: סטקטו ולגטו

מה שקורה בווגאס נשאר בווגאס

כתיבת ממואר איננה טיפול פסיכולוגי ביבליותרפי. אומנם במהלך הכתיבה תתמודדו עם דברים מעברכם, אבל לא מומלץ לכתוב על קשייכם בזמן ההתמודדות עם האירועים שקרו, אלא רק אחרי שעיבדתם אותם ואתם יכולים לספר עליהם מנקודת מבט אובייקטיבית יותר ורגשנית פחות.

התשמע קולי?

חשוב שתכתבו בסגנון שלכם. בכתיבת ממואר אל תנסו לחקות מישהו אחר, להגביה באופן מלאכותי את השפה שלכם או לנסות לכתוב כתיבה אקדמית, מנופחת, סנובית. חשוב שהקורא ישמע את הקול שלכם כשיקרא את המילים. שישמע את ה"אוףףףף" שאתם נוהגים לומר כשהעולם מעצבן אתכם, את הביטויים שאתם נוהגים לדקלם במצבים מסוימים, את בדיחות הקרש שמאפיינות אתכם ועוד ועוד.

בכתיבת ממואר אל תפחדו לכתוב את הדעות שלכם, גם אם הן לא פופולריות, את המחשבות שלכם ואת התחושות שלכם, גם אם הקורא ילמד עליכם שאתם פחדנים, סנובים, קמצנים או מכוערים. חשוב שתהיו אמיתיים לחלוטין, ולעזאזל מה העולם חושב עליכם. למשל, אם אתם אנשים מצחיקים, תצחיקו בכיף, אבל אם אתם לא אנשים מצחיקים, אל תנסו להצחיק בכוח.

האיש הזה בכלל קיים?

אל תציגו את עצמכם בממואר כחד־ממדיים – אתם לא גיבורים מוחלטים ולא קורבנות מוחלטים. זה בוודאי לא נכון, ויגרום לקורא לפקפק במה שאתם כותבים. כמו כל גיבור בכל סיפור, הדמות המתוארת משכנעת רק אם היא מוצגת על חוזקותיה ועל חולשותיה. הקורא מצפה לכנות ולגילוי לב. אם הוא יחשוד בכם בעיוות האמת או אם יחוש שבסיפורכם יש מטרה נסתרת כלשהי, הוא יניח את הספר בצד לעד. 

מה מומלץ לעשות?

עדיף להיות עשיר ובריא

האם עדיף להיות עשיר וחולה או עני ובריא? התשובה המתבקשת היא: לא זה ולא זה. עדיף להיות עשיר ובריא. באותו היגיון, אפשר לספר על חיים משעממים בצורה מרתקת, ואפשר לספר על חיים מרתקים בצורה משעממת. בוודאי תרצו לספר על החיים שלכם (כפי שהם, מרתקים או משעממים) בצורה סיפורית שתעניין את הקורא.

איך?

ראשית, תקראו ספרי זיכרונות של אחרים, של אנשים שמעולם לא שמעתם עליהם, ותראו מה אהבתם ומה לא אהבתם באופן שבו הוגש הסיפור. אגב, עצה זו טובה לכתיבת כל ז'אנר – תקראו, תקראו ותקראו עוד!

שנית, לכו ללמוד כתיבה יוצרת, לאו דווקא כתיבת זיכרונות, ולכו ללמוד על אומנות סיפור סיפורים – סטוריטלינג (Storytelling).

ואז תתחילו לחשוב. שבו מול המחשב (או המחברת, תלוי לאיזה דור אתם שייכים), וקבעו לעצמכם כמה קווי יסוד שידריכו אתכם בכתיבת הממואר.

ממתי עד מתי?

בדרך כלל, ממואר מתמקד בתקופה מסוימת בחיים, תקופה משמעותית, שחשוב לכם לספר עליה. לפעמים זוהי תקופה קצרה, לפעמים ארוכה ומוגדרת ולפעמים היא יכולה להשתרע על פני שנים רבות, אך מנקודת מבט מסוימת בלבד, למשל: איך הוריי התעללו בי – ממואר כזה יכול להשתרע על פני חמישים שנה ויותר, אך הסיפורים לא יכללו כל מה שנוגע לתקופה ארוכה זו, אלא רק מה שרלוונטי לכותרת הממואר. זכרו, לא מדובר באוטוביוגרפיה שתכלול כל פרט מלידתכם ועד היום הזה.

עליכם להחליט במה אתם רוצים להתמקד, וכדאי לכתוב במשפט אחד כותרת לממואר שלנו (לאו דווקא שם הספר), למשל:

הטיול אחרי הצבא: הסיפור יתחיל בהכנות לטיול, ויסתיים בחזרה ארצה בסיומו (גם אם הטיול נמשך שבועות ספורים בלבד).

איך ניצלתי מחוטפיי: הסיפור יתחיל מרגע החטיפה ועד ההצלה (גם אם עברו יומיים בלבד).

הייתי ילד רואה, בן לאימא עיוורת: הסיפור יתחיל מהזיכרון הכי קדום שלכם, ויסתיים בגיל הנעורים.

נערה שחיה ברחוב שנים רבות סיימה תואר ראשון: הסיפור יתחיל ביום שבו נזרקה לרחוב, ויסתיים בטקס קבלת התואר.

אלמן חד־הורי מגדל שלושה ילדים קטנים, ונאלץ לוותר על קריירה מזהירה: הסיפור יתחיל מיום מותה של אשתו, ועד שהילדים גדלו.

הסבה מקצועית בגיל מבוגר: למה, איך ולאן אפשר להגיע: הסיפור יתחיל בשחיקה מהעבודה הקודמת ובמאיסה בה, ויסתיים כשהעיסוק החדש קבוע ויציב.

גבולות נוספים שיכולים להיות: שלוש שנות שליחות באפריקה / מרגע שהתגלתה המחלה ועד להחלמה מלאה / מרגע הנישואין ועד לגירושין / מלידתו של האח הקטן ועד מותו / חופש גדול אצל סבתא / מתחילת תהליך פונדקאות ועד לקבלת תינוק לידיים (תקופה שיכולה להשתרע על שנים רבות, אם היו תחילה כמה הליכי פונדקאות לא מוצלחים, בהפרש של שנים ביניהם) ועוד ועוד.

יש להחליט על גבולות הממואר, ולהקפיד לא לגלוש מהם קדימה או אחורה.

אם החיים שלכם ממש ממש מעניינים, אפשר לכתוב שני ממוארים, כל אחד על תקופה אחרת. או שלושה. או ארבעה…

מהו המסר?

אחרי שתחמתם את תקופת הממואר, חשוב לחשוב מה אתם רוצים להדגיש בסיפורכם – על מה אתם רוצים לספר? מהם הערכים שברצונכם להעביר? אין הכוונה לעלילה עצמה (שנובעת מהכותרות הנ"ל) אלא לנושא הסיפור שלכם. האם אתם מספרים סיפור על נחישות והתמדה? סיפור על תבוסה ועלייה חזרה מהתחתית? סיפור על הזדמנות שנייה? סיפור על לקיחת סיכונים בדרך להשגת מטרה נעלה? סיפור על התמודדות וכבוד? על אבל והשלמה? כיצד ללמוד לאהוב את עצמך בכל מצב? סיפור על חברות ועל הקרבה? סיפור על עצמאות, ללא תלות באחרים? על אמונה עיוורת והתפקחות? על חוסר אמונה והתגלות?

אפשר לחשוב ככה על עוד ועוד ערכים, ומתוכם לבחור את אלה שעליהם יהיה מבוסס הממואר שלכם. אתם רק צריכים לזקק אותם מתוככם, לבטא במילים מה בעצם ברצונכם להעביר, ולבחור את תוכני הממואר שיתמכו בערכים אלה. התמקדות בערכים אוניברסליים כאלה תהפוך את הסיפור שלכם מאישי לאוניברסלי. מריון רואץ' כתבה שבכתיבת ממואר חובה להעביר את הדגש מ"זהו סיפור על חיי" למשהו מכליל יותר – "זהו סיפור על משהו שעשוי לעניין את כולם, כפי שמתבטא בסיפור על חיי".  

זכרו שבסופו של עניין אתם רוצים לכתוב סיפור שיעניין קוראים שאינם מכירים אתכם. עליכם להקפיד להוציא מהממואר סיפורים שמעניינים רק אתכם ואולי גם את משפחתכם, ולהישאר עם סיפורים מעניינים אובייקטיבית. אם תמשיכו לספר עוד ועוד פרטים משעממים על אנשים סביבכם שהקורא אינו מכיר, הוא ישתעמם ויעזוב את הספר.

אישה קוראת ומפהקת

איך מתחילים?

אין הכרח להתחיל לכתוב בסדר כרונולוגי מתחילת התקופה שתחמתם ועד סופה.

אתם רוצים ללכוד את תשומת ליבו של הקורא מההתחלה, כדי שירצה להמשיך לקרוא, ולכן אולי תחליטו להתחיל מאירוע מכונן כלשהו שמדגיש את הערכים שהחלטתם עליהם, סיפור שמנער את הקורא, שמסקרן אותו או גורם לו להזדהות עזה. תחושות כאלה של הקורא ממש בהתחלה יגדילו את הסיכוי שימשיך לקרוא.

קל יותר לספר את הסיפור בסדר כרונולוגי, אך לפעמים קפיצות קדימה ואחורה הופכות את הספר למעניין יותר. אפשר בהתחלה לכתוב לפי הסדר, למען הנוחיות, ואחר כך לשנות למען העניין.

לראות את המילים

רצוי שבזמן שקהל היעד שלכם קורא את המילים שכתבתם הוא יראה מול עיניו סצנות חיות ואמיתיות, כמעט כפי שהיו בזמן שאתם חוויתם את האירועים המתוארים. גם אם אתם מתכוונים לצרף תמונות לספרכם, זה לא מספיק. העיקר הוא המילים שלכם ולא התמונות. כדי שהקורא יוכל להזדהות עם מה שכתבתם עליכם להקפיד על כתיבה מדויקת, להמעיט בהצהרות ולהרבות בתיאורים (להראות, לא לספר). עליכם להראות את התפאורה של סיפורכם ואת הדמויות בעזרת המילים, כך שהקורא ירגיש כאילו הוא רואה סרט.

לא היה ולא נברא

נכון, זה לא סיפור דמיוני, זה סיפור על תקופה בחייכם. אבל מה אם שכחתם? מה אם הפרטים היבשים מסתיימים בעמוד אחד? כל עוד אתם נצמדים לשלד של תחום הזמן שקבעתם, וכל עוד אתם מקפידים להעביר את הערכים שהחלטתם עליהם, לא יקרה דבר אם תמציאו יער ודובים. המטרה מקדשת את האמצעים. לפעמים המצאת פרטים תמלא את הסיפור, תחיה אותו ותאפשר למסור אותו בצורה מעניינת יותר. לא מומלץ לכתוב משפטים מהססים או מסורבלים, כגון: "היא הייתה אז בת 15 או 16" או "נדמה לי שהיו שם עוד שני אנשים, אבל אני לא בטוח". משפטים כאלה מפריעים לזרימת הסיפור ומשעממים. לב ליבו של הסיפור הוא זה שחשוב, ולא אם תחליטו שהיא הייתה בת 15 כשלמעשה הייתה בת 16, או אם היו שם שני אנשים או שלושה. פרטים מיותרים גורמים לקורא להפסיק להאמין, ולצאת מהסיפור.

כמובן צריך להקפיד שהקטעים המומצאים יתאימו למציאות בתקופה המתוארת, שהעובדות ההיסטוריות נכונות וכדומה. כמו כל סיפור, הממואר חייב להיות אמין – אסור שהקורא יגלה טעויות או סתירות.

אני זה אתה בעוד 35 שנה

רוב הממואר כתוב מנקודת מבטו של אותו ילד מפוחד, של אותו אלמן אבל, של אותה נערה מסוממת. אך מעת לעת יכול לצוץ אותו סופר מבוגר, המסתכל על דמותו הצעירה ממרחק הזמן ומספר כיצד חש באותו אירוע או כיצד הוא מבין אותו בדיעבד. הוא יכול לכתוב "רק כשנהייתי אבא בעצמי הבנתי ש…" או "אחרי שאימי נפטרה וקראתי את יומניה הבנתי כי…"

בפוסט חמש דרכים לזרוק את הקורא מהסיפור כתבתי שהקורא שוקע בסיפור, והערה של הסופר (דעתו או זיכרון שלו בנושא) מזכירה לקורא שזה רק סיפור, וזורקת אותו מהעלילה. המלצה זו איננה רלוונטית לכתיבת ממואר. הרי הסופר הוא הממואר והממואר הוא הסופר – בוודאי שדעתו ותחושותיו חשובות. 

מה עוד יכול למשוך את הקורא בממואר?

להלן דוגמאות אחדות מני רבות למה שקוראים מחפשים בממוארים:

נוסטלגיה: קוראים רבים יאהבו לקרוא ספר שלוקח אותם למקום אחר בזמן אחר, כדי ללמוד איך היה פעם או כדי להיזכר בגעגוע במה שהם עצמם חוו בצעירותם.

תקווה: ממואר המתאר התמודדות מוצלחת עם קשיים (דיכאון, אובדן, עוני ועוד) יכול לעודד קוראים המזדהים עם המצב, ולתת להם תקווה שגם הם יוכלו להשאיר את קשייהם מאחור.

השראה: ממואר המתאר התנדבות יוצאת דופן יכול לעודד את הקוראים להתנדב אף הם.

וידוי: האדם המציצני, זה שנהנה מקריאת צהובונים, יכול ליהנות מקריאת ממואר חושפני, במיוחד אם כתבה אותו דמות מוכרת.

טיולים: ממואר המתאר טיולים בארץ ובעולם ימשוך אוהבי טיולים, כי לפעמים הדגש בממואר כזה אינו האדם אלא המקומות שאליהם הגיע והחוויות שהם העניקו.

סיכום: איך לכתוב ממואר טוב?

סיכום על מה להקפיד בכתיבה
סיכום: ממה להימנע בכתיבה

נוסף על כך, אם תיישמו את כל הטיפים לסופר המתחיל שבבלוג שלי ובעוד אינספור אתרים העוסקים בכתיבה טובה, הקורא יקבל ממואר שהוא גם סיפור טוב.

קראת ממואר טוב לאחרונה? פה המקום לשתף.

2 תגובות

  1. פוסט מדהים !
    נוגע באופן מדויק בשאלות שאני מתלבטת לגביהם בכתיבת ספרי, דייקת וזיקקת את הנקודות והארת עליהם בפנס קסם.
    תודה רבה !!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  אולי יעניין אותך גם

   לשירותי עריכה לשונית, עריכה ספרותית או עריכה אקדמאית 

דילוג לתוכן