הזמן הוא משהו מסתורי בסיפור שאנו מספרים. חיים שלמים יכולים להיות מגולמים בפסקה אחת שכתובה היטב, ויממה אחת יכולה למלא ספר שלם. האופן שבו נעשה שימוש בזמן בעת כתיבת סיפורנו יסייע להבנת הזמן והעלילה גם יחד.
הפוסט איך שהזמן רץ! עוסק בתפיסת הזמן בסיפור – הזמן האבסולוטי (עונה, תאריך, שעה), והזמן שחולף בין סצנה לסצנה. בפוסט זה הדגש הוא על שינויי זמנים הנובעים מסדר הסצנות בסיפור. קיימות אפשרויות שונות להעברת הרצף הסיפורי מלבד הסדר הכרונולוגי, והן יכולות להיות טובות לא פחות, ואולי אף יותר. לפעמים הצגת האירועים בסדר שונה מרצף התרחשותם, אם היא נעשית בהקפדה וכראוי, תשפר את הסיפור לאין ערוך.
מדוע לשנות סדרי עולם?
מה תגידו אם אציע לכם לקרוא ספר כלשהו במלואו, אך לא מההתחלה ועד הסוף, אלא במקטעים אקראיים? האם תבינו כך את העלילה? האם תיהנו מהסיפור?
אני בספק.
ובכל זאת, האם המסקנה היא שכל סיפור חייב להימסר בסדר כרונולוגי? ממש לא.
אומנם עלילות המוגשות בסדר כרונולוגי נפוצות בספרות – הרי בחיים האמיתיים הזמן נע קדימה ולא לאחור, אירוע אחד מוביל לאחר – אך זו איננה הדרך היחידה לקדם את העלילה.
אחת הסיבות לכך שסיפור יועבר לאו דווקא בסדר כרונולוגי היא שבחיים האמיתיים אירועים מתרחשים בו־זמנית. בכתיבה אין אפשרות לספר את כל ההתרחשויות בבת אחת. עצם הבחירה מה לספר קודם ומה אחר כך יכולה לשנות את הסדר הכרונולוגי.
סיבה ברורה זו אינה היחידה. משחק בכרונולוגיה הוא כלי לסופר: בִּלְגוּן סדר האירועים יחזק את מעורבותו של הקורא בסיפור, יגדיל מתח ויגביר את הזדהותו עם הדמויות. למשל, מה מחזק מעורבות יותר – לספר שהדמות הראשית הייתה חולה במחלה מסכנת חיים או לתאר את תהליך מחלתה עד להחלמה? לאחר קריאה של התיאור הזדהותו של הקורא עם הדמות תהיה רבה יותר, בדרכו להמשך העלילה.
מבנה לא לינארי מאפשר לסופר להציג לקורא נקודות מבט שונות, על ידי עלילות מִשְׁנֶה בזמנים אחרים המשפיעות על הסיפור העיקרי, וכך להעניק לסיפור רובד נוסף. מבנה כזה יכול להרחיב את העולם הסיפורי. הקורא יתוודע לרקע של הדמויות ויבין מכך את המניעים להתנהגותן. כל זה יתרום להבנתו את עלילת הסיפור הראשי.
מבנה לא כרונולוגי יוצר מעין פאזל הדורש מעורבות רבה יותר, ומפעיל את התאים האפורים של הקורא. כאשר סיפור מתחיל ברצח, רצף האירועים המתוארים אחר כך שהובילו לרצח מעניין הרבה יותר מאשר לוּ היינו קוראים זאת בלי לדעת על הרצח העתיד לבוא. הסופר יכול להכניס משמעויות נוספות לסיפור שהקורא ייהנה לא לפספס, אם ידע יותר מהדמות עצמה, זו שעומדת להירצח.
סיבות אפשריות נוספות להימנע מסיפורים בסדר כרונולוגי יכולות להיות בניית מתח, על ידי השהיית סצנות קריטיות, בניית סקרנות על ידי מתן רמזים קטנים על העומד להתרחש או המחשת הקבלות בין־דוריות. כתיבה כזו עשויה לאפשר לקורא לחוש את הלך רוחו של המְסַפֵּר, על ידי מתן זיכרונותיו בסדר שהם קופצים לראשו.
אם כך, אילו אפשרויות עומדות לפנינו בעת התלבטות בנוגע לסדר האירועים של סיפורנו?
סדר כרונולוגי
סיפור הכתוב בסדר כרונולוגי מביא את האירועים לפי סדר התרחשותם. אפשר לשלב בסיפור כרונולוגי פְלֶשְׁבֶּק (בעברית: הבזק לאחור) או או פְלֶשְׁ־קדימה, אך אלו אינם מהות הסיפור.
צורת כתיבה נפוצה זו היא הנוחה ביותר להבנה. חשוב לוודא שהקורא מבין את זמן הסיפור כבר בפרקים הראשונים, ובהמשך – יש להבהיר את חלוף הזמן (ראו בפוסט איך שהזמן רץ!).
בכתיבה כרונולוגית קל יותר לזהות בעיות של חוסר היגיון ושל עקביות שאסור שיהיו (ראו בפוסט עקביות – זה כל הסיפור) – אם חפץ נשבר בפרק ב', הוא לא יכול להיות שלם בפרק ח'. אם אדם שבר את הרגל, לא יכולים להוריד לו את הגבס כעבור יומיים. אם סבתא נפטרה ונקברה כשהנכד היה בן אחת־עשרה, היא לא יכולה להיות נוכחת בבר־המצווה שלו.
סדר שאינו כרונולוגי
קיימות דרכים שונות לספר את הסיפור ברצפי סצנות שאינם כרונולוגיים. להלן חלק מהן.
סדר כרונולוגי הפוך
מבנה נדיר זה של סיפור מתחיל מהסוף, ממשיך באמצע ומסתיים בהתחלה. בסדר כרונולוגי ישיר מתחילים מהסיבה לפעולה של הדמויות, ומסיימים בהשפעה שלה. בסדר הפוך מתחילים לספר על ההשפעה, ובסוף מגיעים לסיבה. למשל, מבנה סיפורי כזה יכול להסביר טראומות. מצבה של הדמות לאחר הטראומה הוא התוצאה, ובמהלך הסיפור לאחור נגלה לקורא מקור הטראומה.
סיפור כרונולוגי שבו יש סטיות מציר הזמן בתחילתו או בסופו
פרולוג בעבר
בפרולוג מספרים על אירוע חשוב שהתרחש בעבר, יחסית לזמן הסיפור, אך הייתה לו השפעה רבה על אירועי הסיפור. בדרך זו אפשר להכניס סיפור רקע מורכב שקשה לשבצו במלואו במהלך העלילה עצמה, בלי שתתקבל תחושה שהסופר "דוחף" פרטים. הקורא מקבל בפרולוג את כל הפרטים הנחוצים לו להבנת העלילה, שהיא עיקר הסיפור. זהו כלי המעורר סקרנות ומושך להמשך קריאה.
פרולוג בעתיד
בפרולוג מספרים על אירוע דרמטי שכבר התרחש, אבל עתידי לזמן הסיפור. זו יכולה להיות נקודת סיום או אמצע מוזרה ולא צפויה. אחר כך מתחילים בסיפור העיקרי, המתאר מה הוביל לאותה נקודת סיום. מטרת הפרולוג בעתיד לסקרן את הקורא ולגרום לו לרצות להמשיך לקרוא, אך לא רק – פרולוג כזה גם מציג מידע שנחוץ לקורא לשם הבנת הסיפור העיקרי.
סיפור מסגרת
הסיפור מסופר בסדר כרונולוגי, מלבד הפרק הראשון והאחרון. למשל, בפרק הראשון קורה משהו שגורם לדמות המרכזית להיזכר באירוע מעברה. עיקר הסיפור הוא אותו אירוע – מה הוביל אליו, האירוע עצמו ומה קרה בעקבותיו. הפרק האחרון חוזר לסצנה של הפרק הראשון, וסוגר מעגל. במבנה כזה, הסיפור מסתיים בנקודת ההתחלה שלו.
מתחילים מהאמצע
הסיפור מתחיל באירוע שיא שמתרחש הרבה אחרי ההתחלה, אך לפני הסוף. בראשו של הקורא הסקרן עולות שאלות רבות בנוגע לאירועים שהובילו לאירוע זה, ונבנה מתח. עכשיו אפשר לחזור להתחלה ולהעביר את הסיפור. הקורא מעורב כולו בעלילה, שכן הוא יודע משהו שגיבור הסיפור אינו יודע. למשל, הקורא יודע שהגיבור עומד להירצח, אך הדמות עצמה איננה מודעת לסכנה.
זמנים משתנים לסירוגין
במבנה סיפורי כזה העלילה מתפתחת תוך דילוגים קדימה ולאחור בזמן (עבר־הווה או הווה־עתיד). הקפיצה בזמנים מסופרת מנקודת מבטן של דמויות שונות או של אותה דמות. בשיטה זו אפשר להראות הקבלה בין אירועים שקרו בזמנים שונים.
פְלֶשְׁבֶּק
בניגוד לאזכורים קצרים של פְלֶשְׁבֶּק שיכולים להופיע בסיפורים שבהם העלילה מובאת בסדר כרונולוגי, כאן מדובר בתיאורי פְלֶשְׁבֶּק שהם סצנות שלמות. מבנה כזה משמש כאשר יש יותר מדי פרטים נחוצים מכדי להכניסם באגביות במהלך הסיפור העיקרי, או כאשר תיאור הסצנה יעזור לקורא לחוש את האירועים יותר מאשר אזכורה בלבד.
שימוש אחר בפְלֶשְׁבֶּק הוא מבנה שבו התקדמות העלילה נעשית על ידי תיאורי פְלֶשְׁבֶּק רבים, מתוך הווה סיפורי. מבנה סיפורי כזה יכול לשמש לגילוי הדרגתי של אירוע מפתח בעלילה – סודות משפחתיים, פשע שהתרחש בעבר, פעולות מבישות שביצעה הדמות, אירועים טראומטיים או זיכרונות שנדחקו לתת־מודע.
זמנים מקבילים ומתנגשים
מבנה זה מביא שני סיפורים או יותר שחשיבותם דומה. כל אחד מהם מובא בסדר כרונולוגי משלו, והוא יכול להתרחש בזמנים שונים או בו־זמנית. קווי העלילה נעים יחד קדימה, ונותנים מידע המבהיר אחד את האחר. אפשר להשתמש בשיטה זו כדי להשוות בין שתי תקופות – להראות שוני או להדגיש דמיון – מבחינת האופן שבו הדמויות חוות את זמנן. אפשרות אחרת היא לתאר לכאורה שני סיפורים שונים, שבמהלכם יתברר קשר כלשהו – רעיוני או פיזי – בין הדמויות.
קפיצה בזמן
בשיטה זו בוחנים את אותן דמויות בתקופות שונות של חייהן, וכך מראים שינויים באופיין, בנסיבות, במיקום וכדומה. מבנה זה גם קיים בספרי מדע בדיוני (או בדיה מדעית), שבהם מתואר מסע פיזי בזמן. בכל מקרה, הזמנים קשורים זה לזה דרך אותן דמויות.
סקרנות, הפתעה ומתח
עד כה מוסברות סיבות אפשריות לשינוי הסדר הכרונולוגי של הדברים, ודרכים שונות לעשות זאת. בואו נראה דוגמה המבהירה כיצד שינוי סדר האירועים משנה את הרושם שסיפור משאיר על הקורא (הדוגמה מבוססת על The writer practice).
נתייחס לארבעה אירועים:
- דן מחבל בבלמים שבמכונית של רות.
- רות עוזבת את ביתה שבכרמל ונכנסת למכוניתה.
- רות נוסעת בכביש התלול שמוביל מהכרמל אל כביש החוף.
- המכונית תופסת תאוצה, רות מאבדת שליטה ועפה מהכביש אל מותה.
אפשר לספר את אותו סיפור בדרכים שונות, כך שיגרום לקורא לסקרנות, להפתעה ו/או למתח.
סקרנות
נתחיל את סיפורנו באירוע הרביעי.
הקורא רואה בעיני רוחו את הרכב של רות עף מהכביש, את התגלגלותו במדרון ואת התפוצצותו למטה (אירוע 4). הוא רוצה לדעת מדוע זה קרה. האם מדובר בתאונה או ברצח? מי אחראי לכך, ואיך? סקרנות הקורא גורמת לו להמשיך לקרוא כדי לקבל מענה לשאלותיו. המתח נבנה, והקורא לומד על אירועים 1, 2 ו־3.
הפתעה
נתחיל את סיפורנו באירוע השני.
רות עוזבת את ביתה (אירוע 2), ונוסעת במורד הכרמל (אירוע 3). כאשר המכונית תופסת תאוצה, גם רות וגם הקורא מופתעים מכך שהבלמים אינם תקינים, ורות מאבדת שליטה. אפשר לבנות מתח אם נתאר את התמודדותה של רות באריכות, לפני תיאור התגלגלותה לתהום (אירוע 4). הקורא יהיה במתח לגלות אם היא תמצא דרך להציל את עצמה. התעלומה לאירוע תתברר כאשר הקורא יקרא על החבלה של דן (אירוע 1).
יצירת מתח
מתח ייווצר אם התוצאה העגומה בסיום תושהה, והקורא ידאג ויקווה לטוב. אחת הדרכים ליצירת מתח היא לספר את הסיפור בסדר כרונולוגי, באירועים 1 עד 4. אנחנו קוראים על החבלה של דן בבלמים, ויודעים על גורלה של רות כשהיא יוצאת אל מכוניתה, בלי להיות מודעת לצרה שמתרגשת עליה. כשהיא מתחילה לנסוע במורד הכרמל המתח גובר – האם היא תצליח לעצור את מכוניתה? גם ברגע האחרון, כשהמכונית עפה מהכביש ומתפוצצת, הקורא עדיין תוהה אם היא הספיקה לקפוץ החוצה ולהציל את עצמה.
ראינו שלוש דרכים שונות לספר בדיוק את אותו סיפור, אך עם השפעה שונה על הקורא.
שני טיפים לכתיבת סיפור שאינו כרונולוגי
קשה לספר סיפור בסדר שאינו כרונולוגי. הינה 2 טיפים שיכולים לסייע במלאכה.
1. לכתוב כרונולוגית ואז להזיז קטעים
דרך נוחה היא לכתוב את הסיפור בסדר כרונולוגי, ואחר כך להזיז קטעים קדימה ולאחור, בהתאם לתוכנית קפדנית. גישה זו טובה גם עבור ספר הכולל בתוכו כמה סיפורים. אפשר לספר כל סיפור בנפרד, ואחר כך לשבץ את קטעי הסיפורים בסדר מוקפד רצוי.
יש לזכור שהסיפור הוא אוסף של סצנות נפרדות המוגשות בסדר כלשהו, אך ללא עלילה, שהיא ההקשר שמחבר את הסצנות זו לזו, הן ייוותרו ללא משמעות וללא חן. לכן חשוב בסוף לקרוא את הספר כולו ברצף, ולוודא שאכן זה עובד:
- שלא מקדימים את המאוחר – בלי ספוילרים
- שלא מאחרים את המוקדם – הקורא מקבל את כל המידע הנחוץ בזמן הנכון
- שמתקבל סיפור הגיוני
- שיש מספיק תמרורי הבהרה שימנעו מהקורא להתבלבל – תאריך בתחילת כל פרק, ציון שם הדמות שמנקודת מבטה מוגש הפרק או כל רעיון יצירתי אחר.
2. זיהוי עמוד שדרה
חפשו את עמוד השדרה שיעזור לכם לנווט נכון בספרכם. למשל, החליטו בן כמה הגיבור שלכם בעלילה העיקרית, בן כמה היה בתחילת הסיפור ומה גילו בסופו. נתונים אלה יסייעו לכם לבנות צירי זמן הגיוניים.
עוד עין
היות שהסופר מכיר את סיפורו לעומק, הוא יתקשה לזהות בעצמו בעיות הנובעות מסדר זמנים שאינו כרונולוגי. לפני הגשת הטקסט לעריכה מקצועית כדאי לתת למישהו שאינו מקצועי לקרוא את הספר בעיון, ולבקשו לציין מקומות שבהם:
- התבלבל בלי להבין על איזה זמן מדובר
- התקשה להתמצא בעלילה
- נאלץ לחזור לאחור כדי להבין מה קורה
- שכח דמות מסוימת מיהי
- שכח מאחד מזמני הסיפור עד שנתקל בו שוב
- החליט לדלג על סצנות מסוימות
הזמן חמקמק, נכון? אילו חוויות יש לך הקשורות לזמני הסיפור?
