מי אמר שאין דיאלקטים בעברית?

דיאלקט הוא הלשון המדוברת בפי תושבי אזור מסוים או קבוצת אנשים מסוימת. בדרך כלל, הדיאלקט נוצר כאשר קבוצת אנשים חיה זמן רב יחד באותו מקום, ואינה באה במגע תדיר עם קבוצות אנשים אחרות.  

יש הסבורים שלעברית המודרנית אין דיאלקטים, היות שהיא שפה צעירה. טענתם נובעת מכך שדוברי העברית המודרנית חיים בשטח קטן ולמשך זמן קצר יחסית, זמן שאינו מספיק להתפתחותם של דיאלקטים שונים.

אני סבורה אחרת.

למשל, כולם שמעו על השפה הייחודית של הירושלמים.

אחד הדיאלקטים, המאפיין דווקא את המשכילים שבחבורה, הוא תת־שפה שאני קוראת לה – "תרגומית". הכוונה לניבים ולשימושים תחביריים אנגליים שעברו תרגום מילולי לעברית. לפעמים נדמה לי שהמשתמשים בה, שהתחילו לדבר כך במעין עליונות אינטלקטואלית, כבר מאמינים שהם דוברים עברית תקנית כהלכתה.

הם טועים.

כאשר נעזרים בתרגום מחשב (תרגום של גוגל או כל תוכנה אחרת) יש לעבור על התרגום המתקבל, כי פעמים רבות השפה "תרגומית". פה מדובר על תרגום שנעשה בלי כוונה, פעמים רבות כבר בלי מודעות, במעין חיקוי שבכלל לא ברור לי, והתוצאה – זו לא עברית.

נדמה שדיאלקט מוזר זה הולך וצובר תאוצה בקרב הציבור הישראלי, וחבל. השפה העברית נאה דיה, עשירה דיה, ואין צורך לאמץ ניסוחים שזרים לה. ניסוחים אלה מכאיבים לאוזניים של כל מי שיש לו רגישות לשונית בסיסית.

כאשר למדתי עריכה לשונית ותרגום השתתפתי בקורס שנקרא עריכת תרגום. במסגרת קורס זה גיליתי כמה קל ללקט דוגמאות תרגומיות מהעיתונות, מכתבות בטלוויזיה ומשיחות ברדיו, בספרות מקור, בפרסומות ועוד ועוד.

להלן דוגמאות אחדות.