https://did.li/yDdIw
מאז פרשתי מעבודתי כמורה אני עורכת לשון, עורכת ספרות ועורכת טקסטים אקדמיים. אני מוקפת מבוקר עד ערב במה שאהוב עליי – מילים. מדי יום אני קמה בחדווה ובהתרגשות לקראת שעות שהן 100% מילים – קוראת, עורכת, משפרת את כישוריי המקצועיים ולומדת מדי יום דברים חודשים שלא הייתי נחשפת אליהם לולא עבודתי הנהדרת הזו.
כיף אדיר.
אבל…
לפעמים אני נתקעת עם עבודה משעממת, כזו שגורמת לי לנקר על המחשב מרוב שיעמום.
אומנם אני יכולה להרשות לעצמי לברור את העבודות שאני מקבלת, אך למרות זאת אני נמנעת מלדחות עבודות רק בגלל התוכן שלהן. אני מאמינה שעורכת טובה צריכה ויכולה לשפר כל סוג של טקסט, גם אם לא הייתה בוחרת להכירו מיוזמתה (תוכלו לקרוא על כך בפוסט אוהב, לא אוהב, אוהב, לא אוהב).
בדרך כלל, העבודות האלה שמלהיבות אותי פחות אינן ארוכות, עמודים אחדים בלבד. אני מבצעת את המשימה במקצועיות מלאה, תוך חריקת שיניים. לעיתים רחוקות אני מקבלת על עצמי עריכה של 200-150 עמודי שיעמום עז, וזאת כבר גזֵרה.
בניגוד לעריכת לשון של טקסטים שיווקיים קצרים, שהיא טכנית בעיקרה, בעריכה של סיפורת או של ספרי עיון נדרש מלוא הריכוז. קצת קשה כשהטקסט משעמם והמחשבות נודדות למחוזות מרתקים יותר, למשל: מילים המתארות את עוצמת חוויית השיעמום.
קשה, נמשך זמן רב יותר, אבל אפשרי.
שיא השיעמום
במסגרת עבודתי יוצא לי להיתקל בשני סוגים של טקסטים ששלושה אנשים בלבד קראו אותם, כך אני מאמינה.
אילו טקסטים?
מנחשים?
נו, תחשבו רגע.
אתן לכם רמז:
מדובר בטקסטים הכתובים בשפה מקצועית שאיננה מובנת לאדם המצוי, והם משעממים כל כך שאף אחד לא צולח אותם מעבר לשורה הראשונה שלהם.
מנחשים?
נכון!
הכוונה לעלונים רפואיים המצורפים לתרופות, ולהבדיל – תנאים והתניות שכולנו מסמנים ב"וי" לאישור שקראנו, אך אף אחד לא באמת קורא את מה שכתוב שם.
מי בכל זאת קרא?
סוג כזה של טקסטים קוראים רק:
- מי שכתב אותם
- מי שתרגם אותם
- מי שערך את התרגום
מישהו צריך לעשות את העבודה הזו, לא?
רוצה לספר פה על שיא השיעמום אצלך?
