כפר באפלה. דמיינו כפר בין שמונים משפחות, שבו אבי המשפחה עיוור, שלא ראה מעולם את אשתו, את ילדיו, את שכניו ואת חבריו. מקום שכולו צללים, שליבו פועם באור גדול.

שם, בלב האפלה נולדה קהילה שאין דומה לה בעולם.

שמונים משפחות שבהם אב המשפחה עיוור ולעיתים גם אם המשפחה עיוורת. כולם עולים חדשים שהגיעו מתימן, מעיראק, מבולגריה, מפולין, מיוגוסלביה, מטורקיה, ממרוקו, מפרס וממצרים. עולים חדשים שעלו לארץ בלי מזוודה, בלי כלים ובלי יכולת לראות, אבל עם תקווה ענקית שביקשה חיים.

בשל לקותם המשותפת, הם לוקטו ממחנות העולים, ולאחר הכשרה במקצועות הקש הם הופנו לגדרה, שם במרכז היישוב נבנה עבורם כפר ייחודי שהכיל צריפים, מפעל תעסוקה ייעודי, בתי כנסת, צרכנייה, מרפאה ובית תרבות.

הם חצו את הכביש בעזרת הד, צעדים ורוח.

בסיפור שמגולל בספרו כפר באפלה מספר ד"ר רפי בן־חיים, בן הכפר ומנהל אגף החינוך בגדרה לשעבר, על עוצמה אנושית בלתי נתפסת, על תקווה שלא כבתה אפילו לרגע, ועל קהילה שהוכיחה שאפשר להצית אור גדול מהשמש עצמה.